On Wednesday 07 September 2011 13:22:38 Orna Agmon Ben-Yehuda wrote:
> 2011/9/7 Nadav Vinik <nadav...@gmail.com>
>
> >
> > אני לא יודע מאיפה הם לוקחים את המילים הנקודות שם, אבל על פי היגיון זה:
> > http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%A4%D7%A0%D7%A4%D7%9F
> > הִשְׁתְּפַנְפֵן
> > הפ' האחרונה אמורה להיות מודגשת שכן נ' היא שווא נח
> >
> >
> > הראשונה אמורה להיות מודגשת בדגש תבניתי של בנין התפעל.
> >
בשורש מחומש? את בטוחה? בשורשים מרובעים, הדגש הזה נעלם (למשל: השתכשך). אני לא
מכיר מספיק דוגמאות אחרות בשורשים מחומשים.
נדב, לשאלתך המקורית ("למה אומרים"): כי הרבה פעמים התפתחות השפה מקדימה את
התקדמות הכללים. יש סוג של ויכוח בעולם, בין בלשנים דסקריפטיבים – כאלה המנסים
למצוא כללים המתארים את השפה כפי שהיא בשימוש – לבין בלשנים פרסקריפטיבים, המנסים
לנסח כללים לשימוש נכון בשפה. אורנה ונדב (הראל) הציבו עצמם עמוק בצד
הפרסקריפטיבי; אני רוצה להציג טעימה מהצד השני.
בכללים הרגילים של השפה העברית, אין הצדקה לנפילה של ה־ל׳ בצורות הציווי והעתיד
של השורש לק״ח בבניין קל, ובכל זאת אומרים יִקח ולא יִלְקח; וגם אין הצדקה להשארות
של ה־נ׳ בהטיות הדומות של השורש נב״ט, ובכל זאת אומרים יִנְבוט ולא יִבוט (השווה:
לק״ה, נב״ל). מה שמראה לך שיש מקרים שבהם הכללים, עם כל הכבוד להם, לא מתארים
היטב את השפה התקנית (למי שבמקרה נזכר בשיעור הזה, „בידול משמעות“ הוא תירוץ ולא
כלל; מי שיכול להגיד מתי הוא חל ומתי לא, שיקום).
לדעתי, אם אין החלטה ספציפית סותרת של האקדמיה ללשון העברית, הצורה התקנית היא
שפֿנפֿן (הקו מעל האות, למי שלא מכיר, נקרא רפה, והוא מציין שהאות אינה דגושה) –
הצורה־שנשמעת־נכון־לדוברים־ילידים־כששואלים־אותם־איך־צריך־להגיד־והם־לא־חושבים־
שזו־מלכודת־או־רצים־ישר־לכללים־שלא־באמת־חלים־תמיד.
אגב, נראה לי שקצת הרחקנו מדי אוף־טופיק; אני אשמח להמשיך לדון בעניינים האלה עם
מי שרוצה, אבל נראה לי שזה לא הפורום הנכון.
שי.
_______________________________________________
Discussions mailing list
Discussions@hamakor.org.il
http://hamakor.org.il/cgi-bin/mailman/listinfo/discussions
