On Friday 13 November 2015 13:18:17 Eli Marmor wrote: > (להלן הביטוי ״רשיון פרמיסיבי״ (או ״מתירני״) מתייחס לרשיונות מסוג MIT, BSD > וכו׳, שאינם ויראליים, בניגוד ל-GPL) > > הרשיונות הפרמיסיביים מנצחים את הרשיונות הויראליים מאותה סיבה שמוצרים זולים > מנצחים מוצרים יקרים: > המשתמשים מעדיפים אותם, ומאלצים את ה״ספקים״ לבחור בהם.
הסיפור רחוק מלהיות כזה פשוט. אם הוא היה, כולנו היינו מריצים היום FreeBSD במקום לינוקס, וה־JVM היה מתחיל לאבד קהל לטובת Parrot. או, מה שהרבה יותר בוטה: היינו נשארים ב־OpenOffice ולא עוברים ל־LibreOffice. הגורם המכריע הוא כמה תמיכה מצליח פרוייקט לגייס. לרשיונות קופילפטיים (המונח ויראלי כאן הוא שלילי, ואני מסתייג מהשימוש בו) יש בהקשר הזה יתרונות: הם מאפשרים לאנשים וגופים לשתף קוד תוך הבטחה שלפחות ברמה הבסיסית, זה לא ינוצל לרעה. כמה, לדעתך, אורקל ו־IBM היו ממשיכות לתרום לקרנל של לינוקס אם מיקרוסופט היתה יכולה לעשות ללינוקס מה שעשתה ל־FreeBSD (לקחה את הקוד של TCP/IP והשתמשה בו למערכת הפעלה שלה בלי להחזיר Byte אחד)? > > בעשור הקודם כבר החל להיווצר אקו-סיסטם מספיק גדול של תוכנות בעלות רשיונות > פרמיסיביים, ויותר ויותר תוכנות יכלו לכלול רכיבים רבים חיצוניים, ועדיין לא > להיות תלויות ב-GPL. > זה בלט במיוחד בתחום ה-web, שמראשיתו כיכבו בו תוכנות בעלות רשיונות > פרמיסיביים, ובגלל שהוא יצר בעצם ״עולם חדש״, מבוסס ג׳אווה-סקריפט, הוא לא היה > תלוי כמעט בתוכנות קודמות, והתנתק מהתלות ב-GPL. > תוכנות אף החלו להדגיש את הרשיון שלהם כיתרון אל מול המתחרים, וכך גם בדוגמא > שהזכרתי (PostgreSQL מול mySQL) חל מהפך ו-PostgreSQL ביצעה קאמבק מדהים, כי > כשמפתחים היו צריכים לבחור מרכיבים לתוכנות שפיתחו, הם העדיפו תוכנות בעלות > רשיון פרמיסיבי. במיוחד בתחום ה־web עד (וכולל) העשור הקודם, שבו רוב המשקל היה בצד השרת, ה־GPL אף פעם לא הפריע יותר מדי -- רובם המוחלט של הפיתוחים נעשו לצורך אתר ספציפי, וברגע שאין שאלה של הפצת הקוד, רשיונות copyleft לא מפריעים לך לעשות ככל העולה על רוחך (ומכאן סיסמת ה־FSF של השנים האחרונות, Don't SaaS me). כך למשל התוכנה המוזכרת בכותרת הפתיל הזה היא GPL־ית: https://core.trac.wordpress.org/browser/trunk/src/license.txt > ומאז זה רק מתחזק, כשכאמור, התחרות מאלצת כל שחקן חדש שנכנס למגרש, לאמץ גם > בעצמו רשיונות אלו. > כיום יש למשל עשרות פריימוורקים של ג׳אווה-סקריפט, בעלי רשיונות פרמיסיביים, > כך שמי שיכריז על פריימוורק בעל רשיון ויראלי, דומה למתאבד, ואין לו שום > סיכוי. אני חושב שאתה ורבים אחרים מפספסים נקודה קריטית: המצב הזה שאתה מתאר הוא בעיה גדולה. זה, בצירוף דוחסים ומצמצמים של קוד JavaScript, והנטיה שמשה הזכיר לא לשחרר מה שלא חייבים, גורמים לזה שאנחנו חוזרים אחורה -- קוד קנייני סגור אוכל כל חלקה טובה. בשביל משתמשים (בניגוד למפתחים), הרעיון להשתמש רק בתוכנה חופשית, או אפילו להעדיף משמעותית תוכנה חופשית, הוא מופרך היום: חלק עצום מהתוכנות שאתה משתמש בהם הן אתרים שמריצים קוד על הדפדפן שלך. חלק מאותו סיפור הוא קטסטרופת האפליקציות הסלולריות שמחליפות את האתרים, וגם שם, כמובן, לא עולה בדעת אף אחד לפתוח קוד (ובמיוחד מאז שנודע ששימוש בקוד GPL־י פירושו ויתור על ה־AppStore של אפל). > > אז אם מתייחסים ל״ויכוח״ בין טורוואלדס לבין סטולמן, זה לא שהפילוסופיה של אחד > ניצחה את הפילוסופיה של השני, או שהחזון של אחד ניצח את החזון של השני, או > שאחד ״צדק״ והשני ״טעה״, אלא בסך הכל סיבה טכנית שגרמה לאנשים להעדיף אפשרות > אחת על אחרת. טוב, כאן אתה ממש מתבלבל: טורוואלדס מתעקש על GPL2 ולא GPL3, אבל הוא לא בצד הפרמיסיבי בשום צורה. גם git, שנוצר כ־15 שנה אחרי לינוקס, שוחרר תחת GPL. בקיצור: תנועת הקוד הפתוח, כפי שאתה מתאר אותה כאן, היא תנועה של מפתחים שדואגים לעצמם על חשבון המשתמשים. הנצחון שלה בתחום של קוד צד־לקוח הוא הפיכה של המקצוע שלנו לגילדה במובן הישן והרע. הוא זריקה לפח של האידיאלים שהובילו הן את סטולמן והן את טים ברנרס־לי. שי. _______________________________________________ Discussions mailing list [email protected] http://hamakor.org.il/cgi-bin/mailman/listinfo/discussions
