אני לא בטוח שאני מקבל את הנחה 2.
ליתר דיוק, אני מפריד בין הזכות המוסרית של היוצר שלא תתבצע גניבה ספרותית או עיוות ביצירתו (זכות הדומה לזכויות על סימנים רשומים) ובין הזכויות הבלעדיות האחרות המוקנות לו לפי חוקי זכויות יוצרים, כגון מניעת הפצה של יצירתו ומניעת יצירת יצירות המבוססות עליה.
לטעמי, רק הראשונה היא זכות מוסרית.
הסטורית זכויות יוצרים לא נקבעו מתוך תפיסה מוסרית של בעלות היוצר על היצירה (בין השאר מתוך התפיסה שיצירה היא חלק מתרבות ונבנית על כתפיהם של יוצרים קודמים), אלא באמת כדי לקדם את הרחבת הידע והתרבות האנושיים (כמדומני, במקור לגבי מפות) על ידי יצירת תמריץ כספי ליצירה ולהפצת יצירה ללא הגנות בסגנון חוזים למניעת הפצה, זו גם הסיבה שהיסטורית נדרש לרוב להפקיד יצירות מוגנות בארכיבים לאומיים הפתוחים לציבור לקבלת ההגנה, איני רואה סיבה לשנות תפיסה זו. אני גם לא מסכים שתוכנה ראויה להגנת זכויות יוצרים, אפילו אם יצירות אחרות ראויות לכך, בעיקר לא תוכנה בקוד סגור שלגביה אין משמעות רבה להפקדה כזו או לתום תוקף ההגנה.
בהתיחס לשתיים מהדוגמאות שצוינו בדיון זה:
לגבי תמונה במוזיאון, לטעמי, הבעלות צריכה להיות רק על התמונה המוחשית, כך שלא מוסרי להרשות לך להוריד אותה מקיר המוזיאון, אבל אין סיבה שלא תעתיק אותה, או תיצור יצירה המבוססת עליה.
לגבי מתכת רירדן, יש לשים לב שמדובר בפטנט (סוג אחר של "קניין רוחני"), אבל שוו בדמיונכם איך הייתה נראת החברה שלנו באם הייתה מתירה רישום פטנטים בעלי תוקף נצחי כפי שנראה שיש לעשות ע"פ אותה מערכת הנחות, כנראה שלא היינו יוצאים מתקופת האבן.
בהתייחס למושגים, הבעייתיות בשימוש במושגים גניבה, בעלות, וקניין רוחני היא שהם עמוסים בקונוטציות ובמערכות היקש ואקסיומיות מקובלות שלא תמיד מתאימים לתחומים (השונים לכשלעצמם) של תוכן, סימנים רשומים והמצאות, דבר המקשה על ניהול דיון אינטיליגנטי בנדיניות המתאימה לגביהם .
ליתר דיוק, אני מפריד בין הזכות המוסרית של היוצר שלא תתבצע גניבה ספרותית או עיוות ביצירתו (זכות הדומה לזכויות על סימנים רשומים) ובין הזכויות הבלעדיות האחרות המוקנות לו לפי חוקי זכויות יוצרים, כגון מניעת הפצה של יצירתו ומניעת יצירת יצירות המבוססות עליה.
לטעמי, רק הראשונה היא זכות מוסרית.
הסטורית זכויות יוצרים לא נקבעו מתוך תפיסה מוסרית של בעלות היוצר על היצירה (בין השאר מתוך התפיסה שיצירה היא חלק מתרבות ונבנית על כתפיהם של יוצרים קודמים), אלא באמת כדי לקדם את הרחבת הידע והתרבות האנושיים (כמדומני, במקור לגבי מפות) על ידי יצירת תמריץ כספי ליצירה ולהפצת יצירה ללא הגנות בסגנון חוזים למניעת הפצה, זו גם הסיבה שהיסטורית נדרש לרוב להפקיד יצירות מוגנות בארכיבים לאומיים הפתוחים לציבור לקבלת ההגנה, איני רואה סיבה לשנות תפיסה זו. אני גם לא מסכים שתוכנה ראויה להגנת זכויות יוצרים, אפילו אם יצירות אחרות ראויות לכך, בעיקר לא תוכנה בקוד סגור שלגביה אין משמעות רבה להפקדה כזו או לתום תוקף ההגנה.
בהתיחס לשתיים מהדוגמאות שצוינו בדיון זה:
לגבי תמונה במוזיאון, לטעמי, הבעלות צריכה להיות רק על התמונה המוחשית, כך שלא מוסרי להרשות לך להוריד אותה מקיר המוזיאון, אבל אין סיבה שלא תעתיק אותה, או תיצור יצירה המבוססת עליה.
לגבי מתכת רירדן, יש לשים לב שמדובר בפטנט (סוג אחר של "קניין רוחני"), אבל שוו בדמיונכם איך הייתה נראת החברה שלנו באם הייתה מתירה רישום פטנטים בעלי תוקף נצחי כפי שנראה שיש לעשות ע"פ אותה מערכת הנחות, כנראה שלא היינו יוצאים מתקופת האבן.
בהתייחס למושגים, הבעייתיות בשימוש במושגים גניבה, בעלות, וקניין רוחני היא שהם עמוסים בקונוטציות ובמערכות היקש ואקסיומיות מקובלות שלא תמיד מתאימים לתחומים (השונים לכשלעצמם) של תוכן, סימנים רשומים והמצאות, דבר המקשה על ניהול דיון אינטיליגנטי בנדיניות המתאימה לגביהם .
