יוסף, לדעתי, אתה צודק בטיעונך שהנסיון להצדיק העתקות בלתי-מורשות בעזרת אלטרואיזם הוא נואל; יכולת גם להדוף אותו בקלות, בעזרת תיקון טכני להגדרות שלך (שיגדיר עסקה כמוסרית גם אם לא הוחלפו בה ערכים שווים, ובלבד שהצד שהעביר ערך גדול יותר עשה זאת מרצונו החופשי). ויחד עם זאת, אתה טועה בטיעון הכללי.
בעיניי, החור הבולט בטיעון שלך הוא שאתה מתייחס לכל טרנזאקציה של "החלפת ערך" כאילו יש לה שני צדדים בלבד, והם אלו המחליפים ערכים. זה לא נכון. לכל טרנזאקציה כזו יש שלושה צדדים: שני קושרי העסקה, והציבור. הציבור רשאי להתנות כל מיני תנאים -- למשל, שחלק מהערך המועבר בעסקה יעבור לציבור; זהו הבסיס לכל מערכות המיסוי בעולם. ובאמת, אם תעקוב אחרי הטיעון שלך, תראה שהוא הופך את רעיון המיסוי, כפי שהוא מיושם כיום, לבלתי מוסרי. ההסתייגות "כפי שהוא מיושם כיום" חשובה. אפשר להעלות על הדעת מערכת מיסוי שמהווה בעצם מין עסקה בין הפרט והממשלה -- הפרט משלם מיסים, ובתמורה מקבל ערך (שירותים) מן הממשלה. אבל המערכות הקיימות לא עובדות ככה: הקורלציה בין גודל המס שאדם משלם לבין ערך השירותים שהוא מקבל מהממשלה היא הפוכה. זו התוצאה המצטברת של מיסוי פרוגרסיבי מצד אחד, וקיום שרותי רווחה מצד שני, והיא דווקא נחשבת בדרך-כלל למוסרית יותר מאשר מצב בו אף אדם לא מקבל דבר מבלי לשלם עליו (בצורה זו או אחרת). חובבי איין ראנד אולי יאהבו את הרעיון של פסילת המיסוי (יש כמה טיפוסים בסלאשדוט שטוענים כל הזמן שמסים הם גניבה), אבל אני חושב שמסקנה כזו מהווה רדוקציה אד אבסורדום. שי.
