Nadav Har'El wrote:
On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about "[Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional
Musician's View]]]":
תראו - גם אני כאומנית מבצעת צריכה לשלם זכויות יוצרים...למשל כשאני מוציאה
דיסק, אני משלמת למוציאים לאור של התוים...אני רואה בזה דבר הוגן, שכן לו
הם לא
היו שם...לא הייתי יכולה להגיע לתווים.
פסקה זו מאוד הפתיע אותי. את רוצה להגיד לי שכשאת רוצה לנגן את בטהובן, את צריכה
לשלם *תמלוגים* למדפיס התווים? מדוע בעצם שכמו כל מדפיס של ספר, עיתון, וכד',
הוא לא ייתפק במחיר שהוא מוכר את התווים (למשל - חוברת תווים של בטהובן ב 50
שקלים) וייתן לך להשתמש בה כרצונך?
לדעתי, מי שלוקח תווים של סימפוניה שבטהובן השקיע בה חודשים של זיעה, מדפיס אותם
תוך שבוע, ואז חושב שמגיעות *לו*, ולא לבטהובן, תמלוגים, הוא פשוט רודף בצע,
אין לי מילה אחרת לכך. מדוע שלא ייסתפק בכך שגבה ממך כסף על חוברת התווים שלא
הוא הלחין (כי בטהובן עשה זאת) - מדוע הוא מרגיש את הזכות לקבל גם תמלוגים
על כל פעם שאת מנגנת את התווים הללו?
נדב, כאן אני לא יודע את הפרטים לגבי תמלוגים, אולי דרורה תרצה להוסיף משהו
לגבי זה, אני כן יודע משהו על איך נראים תווים, ואיך נראים תווים בכתבי יד.
התווים בצורתם המקורית הם הרבה פחות נגישים גם לנגנים מנוסים
הבאת תווים מצורתם המקורית לצורה היפה שרובנו מכירים זו עבודה שדורשת זמן
ומיומנות.
המבצעים הם סוג של מתרגמים...אני למשל לא צריכה מתווך ביני ובים הפרטיטורה על
מנת שאדע איך תוים נשמעים...מבחינתי אני גם לא חושבת שכל יצירה צריך
למה לא? בעצם, מישהו לימד אותך לקרוא תווים ולנגן. מדוע לא מגיעים גם לו תמלוגים?
כפי שאת רואה, תמלוגים הם חרב פיפיות, כמעט כמו "טיפים" בארה"ב: לאט לאט, יותר
ויותר אנשים חושבים שמגיעים להם תמלוגים על עבודתם של היוצרים האמתיים - בטהובן
ואת. זה מתחיל ממדפיס התווים, אבל לא ייגמר שם. מה דעתך לשלם תמלוגים למורה
למוזיקה שלך, ליצרן כלי הנגינה, למתכנן כלי הנגינה, למכוון הפסנתרים, ומי יודע
לעוד אלו אנשים שעשויים לטעון שללא הם, הייצירה שלך לא הייתה קיימת
כל הגורמים שציינת קיבלו תשלום על השירות שהם סיפקו.
למה לקפח רק את את הנגן המבצע ולמנוע ממנו תמורה על השירות שהוא מספק?
ועוד יותר חשוב לשים לב לזה: למרבה הצער תופעות כמו אלו שמוזכרות בסרט כבר אינן
נפוצות. מה שקורא לרוב היום הוא שהיוצר העני, שמחפש קצת כסף לאוכל (אם להקצין
קצת את המצב), נאלץ למכור את הזכויות שלו לתאגידים או עשירים שמתמחים בקניית
זכויות כאלו. אחרי עשרות שנים, כשערך היצירה לפתע עולה, מגלה האמן שהוא לא מרוויח
ממנה דבר, כי הזכויות שייכות לאחרים. יש אין-ספור דוגמאות לכך, כשאולי המעניינת
ביותר היא זו של סופרמן, יצירה של האמנים שוסטר וסיגל משנת 1932, שמכרו אותה
בשנת 1938 לחברת קומיקס עבור 130 דולר (!). כשהחברה הנ"ל עשתה מיליונים מקומיקס
וסרטים של סופרמן, שוסטר וסיגל לא הרוויחו מכך אגורה. בשנת 1978 התברר לחברת
וורנר (אז בעלת הזכויות על סופרמן) ששוסטר וסיגל חיים כעניין מרודים, ובתור
"טובה" החליטה לתת להם פנסיה של $35,000 לשנה - סתם כמחווה של רצון טוב, לא
בגלל שהיו חייבים. למרבה הצער, ברוב המקרים האמנים שמכרו את הזכויות לא מקבלים
דבר אחרי הצלחת יצירתם.
אני לא מכיר את עולם הקומיקס אבל במגזינים שמפרסמים מאמרים וסיפורת מקובל
כיום שהמו"ל משלם על זכות פירסום ראשון.
למרבה הפליאה, לא רק אמנים "מסכנים" כמו שוסטר וסיגל מוצאים עצמם מוכרים את
הזכויות על יצירתם. גם הזמרים הכי מפורסמים שאי פעם חיו, הביטלס, מצאו עצמם
מוכרים (לא ממש בכוונה, אלא תוך סדרה מסובכת של הקמת חברות ורכישות) את
הזכויות לרוב יצירותיהם ל... מייקל ג'קסון...
--
Thanks,
Uri
http://translation.israel.net
---------------------------------------------------------------------
To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
