שלום חן, On 2006-08-24 03:44, Levy, Chen wrote: > > ערן, כיצד אתה מציע לנסח את המגבלות שחקיקה המחייבת DRM שמה על תוכנה חופשית? > אנא > שים לב שבסעיף הצהרת הכוונות, הניסוח צריך להיות קצר וקראי. אם אתה סבור שיש > להרחיב ולתת דוגמאות, ניתן לעשות זאת בגוף המסמך. הסעיף "6. הימנעות מחקיקה בעד > או נגד אמצעים טכנולוגיים" הוא המקום הטבעי לשם כך.
בסעיף הצהרת הכוונות לא הייתי מזכיר בכלל מודלים לפיתוח תוכנה; זה לא אפקטיבי (מי בקהל הידע יודע מהו מודל לפיתוח תוכנה?) ולא מרכזי בביקורת. לעומת זאת, הייתי מדגיש שהצעת החוק למעשה אוסרת קשת רחבה של מוצרי תקשורת דיגיטלית נפוצים ולגיטמיים, כמו דפדנים ושרתי אינטרנט. בסעיף 6, יש להסיר את הפסקה האחרונה (או אולי לשכתבה באופן מדוייק יותר; לא שוכנעתי שיש כאן בעייה אמיתית). יש לחדד את הנקודה הבאה: אין כל דרך ממוכנת להבדיל בין יצירה המוגנת בזכויות יוצרים ללא הרשאת שימוש לכזו שהיא נחלת הכלל או שניתנה לה הרשאת שימוש. לאסור אמצעים דיגיטליים ה-"מיועדים גם להעלאה או הורדה של יצירות מוגנות ללא הרשאת בעל זכויות היוצרים" (כלשון סעיף 4 להצעת החוק), הרי זה כמו לאסור מכוניות ה-"מיועדות גם לטעינה או פריקה של סחורה גנובה". דהיינו, כשם שיצרן מכונית לא יכול לפקח על מעמדם הקנייני של המטלטלין אשר יניח הלקוח בתא המטען, כך מפתח אמצעי תקשורת דיגיטלי לא יכול לפקח על זכויות היוצרים במידע שיועבר בעזרת האמצעי. כל נסיון לכפות פיקוח כזה לא זאת בלבד שיעלה בתוהו, אלא אף עלול לגרום נזק רב לתעשיית התוכנה והתקשורת בישראל. כמו כן: ההצעה מתעלמת מהלגיטימיות הציבורית, הכלכלית והחוקית לשימוש הוגן (כהגדרתו בחוק הקיים) ביצירות ולשעתוקן למטרות פרטיות. האפשרות לשימוש הוגן היא חיונית לתהליך היצירה והבנייה התרבותית, אך סעיפים 3 ו-4 להצעת החוק למעשה מבטלים את האפשרות החוקית לשימוש הוגן בכל הקשר של תקשורת דיגיטלית (כלומר, בימנו: בכל הקשר מעשי). בנוגע לאחריות ספקים: הדרישה שבסעיף 5.ד.1.ה., לעולם אינה מתקיימת, כי לספק שירותי אירוח מסחרי יש תמיד תועלת מהפעילות: דמי השימוש של הלקוח המתארח, הכנסות מפרסום וכו', שהרי אחרת לא היה מספק את שירותי האירוח. ערן --------------------------------------------------------------------- To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
