Re: Your Deduction [was Re: A professional Musician's View]
On Monday 28 August 2006 17:46, Nadav Har'El wrote: On Mon, Aug 28, 2006, Shlomi Fish wrote about Your Deduction [was Re: A professional Musician's View]: ... ההנחה שפעילות לא מסחרית היא בהכרח פסולה מכיוון שכל דבר צריך להיות ערך תמורת ערך. אך כפי שציינתי, כל פעולה היא אתית כל עוד שני הצדדים ביצעו אותה מבלי להפעיל כוח או מרמה על הצד השני או על רכושו (ואני כמובן לא מדבר על קניין רוחני, שאיננו רכוש). ... לדעתי, הסיבה לוויכוח הזה הוא שכל אחד מכם המציא (או אימץ) הגדרה משלו למוסר, הגדרות שונות שפשוט סוטרות זו את זו ולכן ברור שאתם לא מסכימים זה אם זה. הייתי רוצה להציע לחשוב על הגדרה אחרת, קצת יותר מקובלת, למעשה מוסרי. הגדרה זו שנוסחה שוב ושוב במשך אלפי שנים, ובמיוחד על-ידי הלל הזקן (משלנו) שאמר משהו כמו אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ועל-ידי עמנואל קאנט, עם הציווי הקטגורי שלו. עם כל הכבוד לכלל הזהב ( http://en.wikipedia.org/wiki/Ethic_of_reciprocity ), אני בספק אם ניתן להסיק ממנו בלבד את כל תורת המוסר באופן חד משמעי. ניתן לחשוב על מספר מערכות אתיות שבכל אחת מהן מתקיים כלל הזהב. הרעיון בהגדרת מוסר זו הוא שעיקרון הוא מוסרי לו היית רוצה שכולם היו נוהגים לפיו. לדוגמה, מותר לי לרצוח הוא עיקרון *לא* מוסרי מכיוון שאפילו רוצח לא היה רוצה שמישהו אחר ירצח אותו. כנל לגבי גנבה: גם גנבים נועלים את דלתות ביתהם, כי הם לא היו רוצים שיגנבו מהם! נישואים, תרומות, ושאר דוגמו מופרכות שהועלו בשרשרור זה גם הם מוסריים, כי הרי כל זוג שנישא היה שמח לראות אחרים נישאים, וכל תורם היה שמח לו כולם היו תורמים. נכון. אבל נחזור לנושא שלנו. לפי הגדרה זו, אם אתה כל הזמן מעתיק שירים מהאינטרנט ואף פעם לא קונה מוזיקה בצורה חוקית, אז אתה נוהג בצורה שאיננה מוסרית. זאת כי אתה יודע שאם *כולם* היו נוהגים נוהגים כמוך, אז ליוצרי המוזיקה לא היו הכנסות כלל, ולא היית לך מוזיקה חדשה. אני בספק אם זה נכון שלא הייתה לך מוזיקה חדשה. אולי לא הייתה לי מוזיקה מסחרית חדשה, אבל בהחלט סביר מאוד שאומנים היו יוצרים מוזיקה חדשה מתוך ידיעה שהם לא יוכלו למכור אותה כתקליטורים. ולראייה ראה: http://xrl.us/qxwx . לעומת זאת, אם אתה, למשל, נוהג להעתיק שירים מהאינטרנט אבל מדי פעם קונה דיסקים עם שירים שמצאו חן בעינך - אז לפי הגדרה זו אתה נוהג בצורה מוסרית, כי לא היית מתנגד לכך שכולם יתנהגו כמוך. וכן הלאה. במקרה זה, אני יוצא זכאי משום שאני ממשיך לקנות דיסקים. אגב, אל תנסו להילחם ברעיון מוסרי זה בטיעונים של אבל זה לא חוקי - המוסר (פה, בניסוח של קאנט) והחוק הם שני דברים שונים לחלוטין - יש דברים מוסריים שאינם חוקיים, ודברים לא-מוסריים שדווקא חוקיים. אתן דוגמה קטנה: דואר זבל (באינטרנט ובעולם האמתי) הוא (בינתיים) חוקי. אבל לפי הציווי הקטגורי, הוא אינו מוסרי: גם זבלן אינטרנט יודע שהוא *איננו* רוצה שכולם יתנהגו כמוהו לפי העיקרון של זו זכות לשלוח דואר זבל, כי אז כל קורא דואר יקבל מיליון דברי דואר זבל ביום והוא יפסיד פעמיים (אף אחד לא יראה את הזבל שלו, והוא אישית לא יוכל להשתמש בדואר אלקטרוני). זה ברור, וזה מה שטענתי כל הזמן. בכבוד רב, שלומי פיש - Shlomi Fish [EMAIL PROTECTED] Homepage:http://www.shlomifish.org/ Chuck Norris wrote a complete Perl 6 implementation in a day but then destroyed all evidence with his bare hands, so no one will know his secrets.
Your Deduction [was Re: A professional Musician's View]
On Sunday 20 August 2006 18:05, Yosef Meller wrote: אז אני אוכיח את זה עכשיו. ראשית אני אשתמש באותו טיעון שאיין ראנד השתמשה בו כשניסתה להראות מדוע האלטרואיזם (קרי ההנחה שאדם מחויב לתרום לזולת כדי שתהיה לו זכות קיום) אינו נכון. היא שאלה מדוע?. תנו לי סיבה טובה שזה נכון. אז עכשיו אני שואל אותך - הוכח בעזרת לוגיקה צרופה שיש לאסור שימוש והפצה לא מסחריים ביצירות תרבותיות. במאמר נתתי מספר רב של טיעונים שמראים עד כמה זה רצוי לאפשר זאת ולא רצוי לאסור על כך. הפצה ושימוש לא מסחריים של יצירות אומנות הם דבר יום-יומי, שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לאכוף אותו, שמבוצע באופן יום-יומי על ידי אנשים בכל הגילאים, ושמעולם לא הוכח שגורם להפסדים כספיים אצל בעלי זכויות היוצרים (ולעיתים אף היו מקרים שהראו שהוא מועיל להם על-ידי יצירת עניין ביצירותיהם, פרסום ויראלי וכו). טענה: הורדת מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות אינה מוסרית. * הערה: השתמשתי בטענה ובמספר מקומות בהוכחה בצמצומים כמו מוזיקה במקום קניין רוחני, אבל אני חושב שטריוויאלי לבצע את ההרחבות המתאימות, בתנאי שההגדרות הנכונות מוסכמות. הוכחה: 1. הנחת יסוד: יחסים מוסריים בין אנשים (באופן כללי, ללא צמצום הדיון לצורות חברתיות ספציפיות כגון משפחה / קבוצה שיתופית) צריכים להיות מבוססים על מסחר הוגן של ערך תמורת ערך. השאלה היא כמובן כיצד אתה מגדיר הוגן. אני מסכים איתך שגניבה או לקיחה ללא ראשות הינם לא מוסריים. אבל אם אני תורם כסף לעני ברחוב רק כדי לקבל הרגשה טובה, האם זה מסחר הוגן? אני מסכים שכל פעולה תתבצע כל עוד אין הפעלה ראשונית של כוח, איום בהפעלת כוח או מרמה. בין אם זה מסחר הוגן או לא, זאת כבר סוגיה מוסרית (לא אתית!) שאינה מעניינת אותי. 2. הנחת יסוד: ערך של יצירה, בזמן יצירתה, שייך ליוצר שלה. נכון. 3. הנחת יסוד: יצירה אינה חומרית בלבד, אלא יכולה להיות גם יצירה של הרוח האנושית. אתה מבלבל כאן שתי הגדרות שונות של המונח יצירה. אם אני בונה כיסא, אז יצרתי יצירה חומרית. הסכמה של הכיסא יכולה להיות ידועה, ובכך לא תכננתי כיסא חדש אלא הרכבתי עותק מוחשי חדש של כיסא חדש קיים שאפשר להשתמש בו. לעומת זאת אם כתבתי בעורך טקסט סיפור, ושמתי אותו על אתר באינטרנט - זאת יצירה רוחנית. לא קשה להעתיק אותה במספר רב של עותקים, ומצד שני יצרתי משהו שלא היה קיים עדיין. לדעתי זאת אקו'יווקציה: http://en.wikipedia.org/wiki/Equivocation 4. 2,3 - ליצירות הרוח האנושית יש ערך השייך ליוצרן. נכון. 5. 1,4 - ליוצר של יצירה הנובעת מהרוח יש זכות להשתמש בה בסחר על בסיס ערך תמורת ערך, וזכות הקניין שלו ביצירה נותנת לו את הזכות להחליט על השימוש בה. נכון. הגדרה: פעילות מסחרית - פעילות בה מתבצעת החלפה של ערך תמורת ערך בהסכמת כל הצדדים השותפים לפעילות. טענת עזר (6): הורדת מוזיקה שלא ברשות בעל הזכויות בה היא לא פעילות מסחרית. הוכחה: טריוויאלי - המוריד מקבל ערך ולא נותן את הערך שבעל הזכויות דורש. אני לא בהכרח מסכים עם זה. בעל הזכויות של המוזיקה כן מקבל ערך תמורתה: 1. יותר אנשים נהנים מהמוזיקה שלו. 2. פרסום ויחצנות של המוזיקה ושל האומן. 3. הוא עשוי לקבל משוב על המוזיקה שלו מאנשים ששמעו אותה ונהנו ממנה. 4. במקרה הטוב יש אפשרות שמי שהוריד את המוזיקה יקנה אותה מתוך הערכה לאומן או כדי להשיג יצירות אחרות שלו. כך שזאת לא פעילות לא מסחרית. 7. 5,6 - המוריד מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות ובעל הזכויות עצמו הם שני צדדים בפעילות לא מסחרית. 8. 1,7 - הורדת מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות אינה מוסרית. יש מספר הנחות שגויות בהסקת המסקנות שלך: 1. ההנחה שפעילות לא מסחרית היא בהכרח פסולה מכיוון שכל דבר צריך להיות ערך תמורת ערך. אך כפי שציינתי, כל פעולה היא אתית כל עוד שני הצדדים ביצעו אותה מבלי להפעיל כוח או מרמה על הצד השני או על רכושו (ואני כמובן לא מדבר על קניין רוחני, שאיננו רכוש). 2. יש הנחה סמויה שהדבר היחיד או העיקרי שמעניין יוצרים הוא כסף. אולם זה לא נכון כפי שדף זה מעיד: http://xrl.us/qxwx הא לך! ועד שלא תפריך את זה כל שאר הטיעונים לא רלוונטיים. לדעתי הפרכתי את זה. בכבוד רב, שלומי פיש - Shlomi Fish [EMAIL PROTECTED] Homepage:http://www.shlomifish.org/ Chuck Norris wrote a complete Perl 6 implementation in a day but then destroyed all evidence with his bare hands, so no one will know his secrets.
Re: Your Deduction [was Re: A professional Musician's View]
On Mon, Aug 28, 2006, Shlomi Fish wrote about Your Deduction [was Re: A professional Musician's View]: ... ההנחה שפעילות לא מסחרית היא בהכרח פסולה מכיוון שכל דבר צריך להיות ערך תמורת ערך. אך כפי שציינתי, כל פעולה היא אתית כל עוד שני הצדדים ביצעו אותה מבלי להפעיל כוח או מרמה על הצד השני או על רכושו (ואני כמובן לא מדבר על קניין רוחני, שאיננו רכוש). ... לדעתי, הסיבה לוויכוח הזה הוא שכל אחד מכם המציא (או אימץ) הגדרה משלו למוסר, הגדרות שונות שפשוט סוטרות זו את זו ולכן ברור שאתם לא מסכימים זה אם זה. הייתי רוצה להציע לחשוב על הגדרה אחרת, קצת יותר מקובלת, למעשה מוסרי. הגדרה זו שנוסחה שוב ושוב במשך אלפי שנים, ובמיוחד על-ידי הלל הזקן (משלנו) שאמר משהו כמו אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ועל-ידי עמנואל קאנט, עם הציווי הקטגורי שלו. הרעיון בהגדרת מוסר זו הוא שעיקרון הוא מוסרי לו היית רוצה שכולם היו נוהגים לפיו. לדוגמה, מותר לי לרצוח הוא עיקרון *לא* מוסרי מכיוון שאפילו רוצח לא היה רוצה שמישהו אחר ירצח אותו. כנל לגבי גנבה: גם גנבים נועלים את דלתות ביתהם, כי הם לא היו רוצים שיגנבו מהם! נישואים, תרומות, ושאר דוגמו מופרכות שהועלו בשרשרור זה גם הם מוסריים, כי הרי כל זוג שנישא היה שמח לראות אחרים נישאים, וכל תורם היה שמח לו כולם היו תורמים. אבל נחזור לנושא שלנו. לפי הגדרה זו, אם אתה כל הזמן מעתיק שירים מהאינטרנט ואף פעם לא קונה מוזיקה בצורה חוקית, אז אתה נוהג בצורה שאיננה מוסרית. זאת כי אתה יודע שאם *כולם* היו נוהגים נוהגים כמוך, אז ליוצרי המוזיקה לא היו הכנסות כלל, ולא היית לך מוזיקה חדשה. לעומת זאת, אם אתה, למשל, נוהג להעתיק שירים מהאינטרנט אבל מדי פעם קונה דיסקים עם שירים שמצאו חן בעינך - אז לפי הגדרה זו אתה נוהג בצורה מוסרית, כי לא היית מתנגד לכך שכולם יתנהגו כמוך. וכן הלאה. אגב, אל תנסו להילחם ברעיון מוסרי זה בטיעונים של אבל זה לא חוקי - המוסר (פה, בניסוח של קאנט) והחוק הם שני דברים שונים לחלוטין - יש דברים מוסריים שאינם חוקיים, ודברים לא-מוסריים שדווקא חוקיים. אתן דוגמה קטנה: דואר זבל (באינטרנט ובעולם האמתי) הוא (בינתיים) חוקי. אבל לפי הציווי הקטגורי, הוא אינו מוסרי: גם זבלן אינטרנט יודע שהוא *איננו* רוצה שכולם יתנהגו כמוהו לפי העיקרון של זו זכות לשלוח דואר זבל, כי אז כל קורא דואר יקבל מיליון דברי דואר זבל ביום והוא יפסיד פעמיים (אף אחד לא יראה את הזבל שלו, והוא אישית לא יוכל להשתמש בדואר אלקטרוני). -- Nadav Har'El| Monday, Aug 28 2006, 4 Elul 5766 [EMAIL PROTECTED] |- Phone +972-523-790466, ICQ 13349191 |The trouble with political jokes is they http://nadav.harel.org.il |get elected. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
אני לא בטוח שאני מקבל את הנחה 2.ליתר דיוק, אני מפריד בין הזכות המוסרית של היוצר שלא תתבצע גניבה ספרותית או עיוות ביצירתו (זכות הדומה לזכויות על סימנים רשומים) ובין הזכויות הבלעדיות האחרות המוקנות לו לפי חוקי זכויות יוצרים, כגון מניעת הפצה של יצירתו ומניעת יצירת יצירות המבוססות עליה. לטעמי, רק הראשונה היא זכות מוסרית.הסטורית זכויות יוצרים לא נקבעו מתוך תפיסה מוסרית של בעלות היוצר על היצירה (בין השאר מתוך התפיסה שיצירה היא חלק מתרבות ונבנית על כתפיהם של יוצרים קודמים), אלא באמת כדי לקדם את הרחבת הידע והתרבות האנושיים (כמדומני, במקור לגבי מפות) על ידי יצירת תמריץ כספי ליצירה ולהפצת יצירה ללא הגנות בסגנון חוזים למניעת הפצה, זו גם הסיבה שהיסטורית נדרש לרוב להפקיד יצירות מוגנות בארכיבים לאומיים הפתוחים לציבור לקבלת ההגנה, איני רואה סיבה לשנות תפיסה זו. אני גם לא מסכים שתוכנה ראויה להגנת זכויות יוצרים, אפילו אם יצירות אחרות ראויות לכך, בעיקר לא תוכנה בקוד סגור שלגביה אין משמעות רבה להפקדה כזו או לתום תוקף ההגנה. בהתיחס לשתיים מהדוגמאות שצוינו בדיון זה:לגבי תמונה במוזיאון, לטעמי, הבעלות צריכה להיות רק על התמונה המוחשית, כך שלא מוסרי להרשות לך להוריד אותה מקיר המוזיאון, אבל אין סיבה שלא תעתיק אותה, או תיצור יצירה המבוססת עליה. לגבי מתכת רירדן, יש לשים לב שמדובר בפטנט (סוג אחר של קניין רוחני), אבל שוו בדמיונכם איך הייתה נראת החברה שלנו באם הייתה מתירה רישום פטנטים בעלי תוקף נצחי כפי שנראה שיש לעשות עפ אותה מערכת הנחות, כנראה שלא היינו יוצאים מתקופת האבן. בהתייחס למושגים, הבעייתיות בשימוש במושגים גניבה, בעלות, וקניין רוחני היא שהם עמוסים בקונוטציות ובמערכות היקש ואקסיומיות מקובלות שלא תמיד מתאימים לתחומים (השונים לכשלעצמם) של תוכן, סימנים רשומים והמצאות, דבר המקשה על ניהול דיון אינטיליגנטי בנדיניות המתאימה לגביהם .
Re: A professional Musician's View
On Sunday 20 August 2006 23:30, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Sunday 20 August 2006 20:09, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Sunday 20 August 2006 18:05, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: לקוחות משלמים היא פריביליגיה - לא זכות. זאת פריביליגיה שניתנת כתוצאה מהסכם המונופול של זכויות יוצרים המעוגנת בחוק. כך שאי אפשר לטעון שאבד לקוח במידה שמישהו העתיק את היצירה. באותה מידה ששכר דירה הוא פריווילגיה של המשכיר - החוק מגן כאן על זכות מוסרית ומתוקף הזכות הזו הוא מעניק את מה שאתה קורא לו פריווילגיה - הגנה על זכות הקניין. כפי שאמרתי זכויות יוצרים אינם קניין, וקניין רוחני איננו קניין. מכיוון שהמשכיר הוא בעל הדירה, הרי שהדירה היא רכושו (המוחשי) ולכן הוא יכול לקבוע תנאים למכירתה או להשכרתה. אך בעל זכויות יוצרים על יצירה - היצירה איננו רכושו, ואם הוא בחר להפיץ אותה ברבים, הרי שאין באפשרותו למנוע העתקה פרטית ולא מסחרית שלה. על האם זכויות יוצרים הן קניין אנחנו מדברים בשרשרת אחרת, לא אגיב כאן. לגבי האפשרות למנוע פעילות לא מוסרית - היא לא הופכת פעילות לא מוסרית למוסרית. נכון, אבל אם קשה לך למנוע פעילות כזאת וחלק גדול מהציבור (20% מהאמריקאים, אולי אפילו אחוז גבוה יותר בישראל), שהוא מלבד זאת שומר חוק ומוסרי ביותר, מבצע אותה וממשיך לבצע אותה, כדאי לשקול מחדש את ההנחה שהיא פעילות בלתי-מוסרית. שקלתי והחלטתי שהיא בלתי מוסרית, מהסיבות שפירטתי למעלה. כמו כן, זו לא הנחה אלא מסקנה שאליה הגעתי מהנחות היסוד אותן פירטתי כבר. בלתי מוסרית או לא אתית? יש הבדל ביניהם. ישנן פעולות בלתי מוסריות שעדיין הינן אתיות, ולכן צריכות להיות חוקיות. לדוגמא: עישון, לקיחת סמים, חלק מסוגי הנאיפה וכו. בכל מקרה, הורדת שירים מהאינטרנט היא פעולה מוסרית לגמרי, משום שאין בה משום פגיעה במילוי הצרכים הביולוגיים של בני האדם. [1] אני כאמור: 1. אובייקטיבסט וככזה אינדיבודאליסט וקפילטיסט. עזוב אותי מאיזמים. אין בעייה. :-) 2. יוצר פורה. וגם מעניין, אם לשפוט לפי המעט שקראתי מיצירתך. תודה. :-) 3. תרמתי ותורם ממיטב זמני לקוד הפתוח. 4. עוזר לארגן פעילויות של קוד פתוח רבות בישראל. ועל כך אני מעריך אותך מאד. שוב פעם, תודה. ובכל זאת מוריד קבצים המוגנים בזכויות יוצרים מהאינטרנט ומאזין למוזיקה שהורדתי (ועדיין לא קניתי) במחשב. האם לדעתך אני פושע? רק אם אתה לא קונה את המוזיקה בסופו של דבר (או מפסיק לשמוע אותה). אני מבין את הצורך לבדוק את הסחורה לפני הקניה, גם אם לפי הלוגיקה הטהורה זה לא עובד. אני לא קניתי עדיין את כל המוזיקה שהורדתי מהאינטרנט. גם לא בטוח שאקנה את כולה בעתיד. אני בניגוד לאנשים רבים אחרים מאמין שגם לא צריך להרגיש אשמה על כך שהורדתי שירים או שאני משתף אחרים בשירים שהורדתי, משום שזאת לא צריכה להיות עבירה על החוק. כך אני יכול גם להמשיך לעשות את מה שאני עושה ממילא וגם לא להרגיש רגשות אשמה על כך. אתה צריך להרגיש אשם רק אם אתה מבצע עבירה מוסרית (עד כמה שאני יכול לומר לך מה אתה צריך להרגיש - ואני לא יכול). כמובן שיש להפעיל את חוש המידה, ושלבדוק את הסחורה כמו שהצעת לא נחשב בעיני לפשע. באותה צורה, אני לפעמים מקשיב לדיסקים של פול סיימון ששייכים לאח שלי דרך הרשת הביתית כשאני אצל ההורים שלי, אבל לא כשאני בדירה שלי. אוקיי. לגבי ערכה האומנותי, וודאי שהוא לא יורד, אבל אם אתה מכיר בכך שליצירה יש ערך אומנותי, אתה צריך לתת תמורתו ערך אחר (לפי דרישת היוצר), ואם לא, אז עזוב את היצירה בשקט, ממילא אין לה ערך בשבילך. ברגע שיצירה הפכה להיות פומבית בהחלטתו של יוצרה, הרי שזה לא נכון לאסור על הפצה ושימוש לא מסחריים שבה. אין זו חובתי לשלם ליוצר כדי להשתמש בה. למה זה לא נכון? מי אמר שכשהיוצר משחרר את היצירה לפומבי הוא מחליט לשחרר אותה לכל דכפין? כפי שאני רואה את זה, היוצר משחרר את היצירה עבור אלו שמסוגלים לתת את הערך שלה בחזרה. לא נכון. היוצר שחרר אותה ברבים. הוא רשאי להרוויח ממנה כסף על-ידי הגבלת ההפצה והשימוש המסחריים בה (מכירה בחנויות, שידור בתחנות רדיו/טלוויזיה וכו, ציטוטים/סימפולים וכו מסחריים, וכיוצא בזה). מה שהוא לא יכול להגביל זה הפצה ושימוש לא מסחריים. אם אני בבית שלי מוריד שיר או שומע שיר שהקלטתי או הורדתי זה לא ענייינו של אף אחד, משום שאין אינטרס מסחרי למנוע ממני זאת. כפי שאלון ציין זה לא פחות לקוח, אלא עוד מאזין, ובפוטנציה לקוח נוסף. לעומת זאת חנויות שמוכרות בכסף עותקים לא חוקיים של דיסקים, זה בהחלט דבר שאפשר לאסור עליו, מכיוון שזה שימוש מסחרי. אין לך שום זכות לקבוע מהו האינטרס המסחרי של בעל הזכות ביצירה. דווקא יש לי. אני, בתור מי שרוצה לשנות את החוק, יכול לומר שאת האינטרס המסחרי של בעל זכויות היוצרים ניתן לממש בדרך כזאת ולא בדרך אחרת. לא דיברתי על חוק, דיברתי על עקרון מוסרי. וגם אם אתה רואה עוד 77 מודלים עסקיים שהיוצר יכול לבחור, ואפילו שהם יותר רווחיים בשבילו לדעתך, אין לך את הזכות לכפות עליו אף אחד מהם. לומר לו? בטח, עד שגרונך ייחר. לכפות עליו? לא ולא. אני דיברתי גם על עקרון אתי/מוסרי וגם על חוק (שלדעתי אמור לשקף את האתיקה). ואני כן יכול לדרוש שיוצרים לא יכפו תקנות דרקוניות, שהציבור אינו יכול לעמוד בהן ושאינן לא-אתיות או אף לא מוסריות. כפי שציינתי חלק גדול ממה שרשום ב-EULAs הוא לא מוסרי, וחלקו הגדול גם לא ניתן לאכיפה. אז תאמר לי שבגלל שזה מה שהאומן (במקרה זה מפתח התוכנה) רצה, הוא יכול לכפות עליי זאת? לא ולא! אני גם לא לוקח שום ערך, משום שהערך נשאר שלם כפי שהוא. אני מעתיק מידע דיגיטלי - דלי של סיביות. זאת פעולה פשוטה, זולה, קלה, ולכן לא משהו שאפשר או רצוי לאכוף. אנחנו טוחנים
Re: A professional Musician's View
יוסף, לדעתי, אתה צודק בטיעונך שהנסיון להצדיק העתקות בלתי-מורשות בעזרת אלטרואיזם הוא נואל; יכולת גם להדוף אותו בקלות, בעזרת תיקון טכני להגדרות שלך (שיגדיר עסקה כמוסרית גם אם לא הוחלפו בה ערכים שווים, ובלבד שהצד שהעביר ערך גדול יותר עשה זאת מרצונו החופשי). ויחד עם זאת, אתה טועה בטיעון הכללי. בעיניי, החור הבולט בטיעון שלך הוא שאתה מתייחס לכל טרנזאקציה של החלפת ערך כאילו יש לה שני צדדים בלבד, והם אלו המחליפים ערכים. זה לא נכון. לכל טרנזאקציה כזו יש שלושה צדדים: שני קושרי העסקה, והציבור. הציבור רשאי להתנות כל מיני תנאים -- למשל, שחלק מהערך המועבר בעסקה יעבור לציבור; זהו הבסיס לכל מערכות המיסוי בעולם. ובאמת, אם תעקוב אחרי הטיעון שלך, תראה שהוא הופך את רעיון המיסוי, כפי שהוא מיושם כיום, לבלתי מוסרי. ההסתייגות כפי שהוא מיושם כיום חשובה. אפשר להעלות על הדעת מערכת מיסוי שמהווה בעצם מין עסקה בין הפרט והממשלה -- הפרט משלם מיסים, ובתמורה מקבל ערך (שירותים) מן הממשלה. אבל המערכות הקיימות לא עובדות ככה: הקורלציה בין גודל המס שאדם משלם לבין ערך השירותים שהוא מקבל מהממשלה היא הפוכה. זו התוצאה המצטברת של מיסוי פרוגרסיבי מצד אחד, וקיום שרותי רווחה מצד שני, והיא דווקא נחשבת בדרך-כלל למוסרית יותר מאשר מצב בו אף אדם לא מקבל דבר מבלי לשלם עליו (בצורה זו או אחרת). חובבי איין ראנד אולי יאהבו את הרעיון של פסילת המיסוי (יש כמה טיפוסים בסלאשדוט שטוענים כל הזמן שמסים הם גניבה), אבל אני חושב שמסקנה כזו מהווה רדוקציה אד אבסורדום. שי.
Re: A professional Musician's View
מן הראוי ליידע את קוראי וכותבי שרשור זה, שחלק מהדברים הנאמרים כאן משתקפים/מצוטטים באתר שבו נכתבת ההצעה. מי שחושב שדבריו לא צוטטו כראוי, מוזמן להגיב ישירות באתר: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Talk:Alternative_proposal כמה מילים לגבי הויקי: אמצעי זה יכול לשמש כלי לתקשורת ישירה עם גורמים מחוץ לרשימת התפוצה (למשל יוצרים מוסיקליים שאינם מקורבים לחברי הרשימה). על כן אחזור על 3 נקודות שאולי נראות טריויאליות לקוראי רשימה זו, אך חשוב מאוד לציין אותן במפורש בפני משתמשים חדשים: 1) הדפים באתר ויקי ניתנים לעריכה - צריך ללחוץ על קישור Edit (טקסט בפורמט פשוט, שניתן להבנה מתוך הקטע שאותו אנו עורכים) 2) לשם זיהוי העורכים - יש צורך ביצירת לוגין וסיסמה (באופן חד פעמי). חשוב לציין שהם שרירותיים - אין צורך לספק כתובת מייל או כל פרט אישי אחר. לוחצים על קישור Login שבראש הדף. 3) אפשר לנהל שיחות ולעקוב באופן שוטף אחר כל השינויים באתר - יש ללחוץ על קישור Recent Changes שבצד שמאל. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
ניתן לראות את הנושא מזוית אחרת - פרסום היצירה ( מלשון הצגה לקהל הרחב ). זו בעצם סוג של תמורה לבעל הזכויות ( ראה ערך כלכלת רשת ). ללא רצון לפרסם את היצירה ( לאו דוקא מצד היוצר ) אין הרבה משמעות מעשית לכל הענין. מי שמקבל זוית ראיה זו, בהכרח יגיע לנושא התמורה מצד היוצר - העברת הזכויות לציבור תוך זמן כזה או אחר. עד היום, לא שמעתי על מתן זכויות בעין לעד. בנוסף, לפי עניות דעתי ( ואשמח אם מישהו יאשר / יסתור ) , איש אינו יכול לנכס אליו את היצירה - לאו דוקא בנושא כספי אלא למשל לומר ברבים שהוא יצר אותה או לקחת חלקים ממנה ללא ציון המקור - לתמיד. מויש -- This message has been scanned for viruses and dangerous content by MailScanner, and is believed to be clean. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
ביום ראשון 20 אוגוסט 2006, 05:54, נכתב על ידי Alon Altman: אין ספק שלאמנים מגיע להרוויח מיצירתם, אם הם רוצים בזה. כמו שחוקי זכויות היוצרים מתקדמים היום, אם דיסני היה חי לפני כמה מאות שנים, גם מוצאט ובטהובן היו מוגנים בזכויות יוצרים. מה ההגיון בלשלם תמלוגים לאחר שהיוצר, זה שאנו מנסים להגן על זכויותיו כבר מת? כמה כסף כבר ניתן לעשות ברוב הגדול של המקרים מיצירות של אמנים שמתו לפני 70 שנה? למה זכויות היוצרים צריכות להנתן אוטומטית, כאשר רוב רובו של החומר המיוצר, לא נועד למטרות רווח? האם מטה לחמך ייפגע אם זכויות היוצרים יחייבו רישום וינתנו לתקופה מוגבלת של (נניח) 20 שנה? אלון בטהובן אכן היה מוגן בזכויות יצרים, אך מוצארט לא היה מוגן. מרגע שמוצרת שמכר, ופרסם את גיליונות התווים שלו, הם הועתקו בלי שהמלחין קיבל פיצוי נוסף על ההעתקה הזאת. מסיבה זאת ועקב אופן חייו הפזרני, מת מוצארט בחוסר כל בגיל 36. מחד, אנחנו יכולים רק לנחש אלו יצירות היה כותב מוצארט לו היה חי 70 שנה. מאידך עצם העובדה שמוצארט לא נהנה מהגנה של זכויות יוצרים, הכריחה אותו לכתוב כל הזמן יצירות חדשות כדי להתפרנס. כך למרות שמת בגיל צעיר, כמות היצירות שכתב מרשימה ביותר.
[Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Original Message Subject: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]] Date: Sun, 20 Aug 2006 11:06:05 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] היצירה שלך שייכת לך זה נכון. את יכולה לשמור אותה לעצמך ולאיש לא תהיה זכות לגעת בה. אבל - ולזה אבל גדול - ברגע שאת מכרת את היצירה שלך, היא כבר לא שלך. אם את מייצרת מכונית ומוכרת אותה, אין לך שום רשות להגיד למי שקנה ממך את המכונית מה לעשות איתה. מותר לו להכנס איתה בקיר, מותר לו למכור אותה, ומותר לו לעשות ככל העולה על רוחו במה שמכרת לו. אז זהו שאתה צודק בערךמותר לך לקנות את היצירה שלי...אבל גם כשקנית אותה...ואגב לא קנית את זכויותי עליה (קרא בעיון מה שכתוב על כל דיסק שאתה קונה) - אלא מותר לך להשתמש בזה להנאתך האישית בלבד ולא למנוע מכירת עותקים נוספים על ידי DISTRIBUTION שלה. בכל דיסק כתוב - unauthorised copying, public performance, hiring, renting and broadcasting of this recording prohibited זאת אומרת שיש חוזה כתוב על כל מוצר ובעצם ברגע שקנית את המוצ ר אתה מסכים לתנאיו...רק שאתם נלחמים פה להפר את זה... לקנות דיסק של מישהו ואחר כך להפיץ TRACK אחד ממנו לא ישאיר צורך לאחרים לקנות ויפגע ישירות באפשרות של האומן למכור. אם רוצה לתת למישהו זכות שימוש מוגבלת ביצירה שלך, אז את לא יכולה למכור לו אותה, את חייבת להחתים אותו על חוזה, והוא גם חייב להסכים לזה. כמו שכמשכירים רכב אז יש חוזה שמגדיר בדיוק מה מותר לשוכר לעשות עם הרכב. מדוע מגיע לך למכור את אותה מכונית שוב ושוב? את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - או שאת מוכרת את היצירה - ואז היא כבר לא שלך ואחרים יכולים לעשות בה שימוש, או שאת שומרת אותה לעצמך ואז אין לך מה לצפות לרווח ממנה, או שאת משכירה אותה בתנאים מגבילים - ואז צריך חוזה והשוכר צריך להסכים לתנאים. אלון , פעם הבאה שאתה קונה תקליטור, קרא מה שכתוב עליו. החוזה כבר כתוב שם. כשאתה בה לקונצרט, אתה לא קונה את היצירות שהושמעו שם. אין ספק שלאמנים מגיע להרוויח מיצירתם, אם הם רוצים בזה. כמו שחוקי זכויות היוצרים מתקדמים היום, אם דיסני היה חי לפני כמה מאות שנים, גם מוצאט ובטהובן היו מוגנים בזכויות יוצרים. מה ההגיון בלשלם תמלוגים לאחר שהיוצר, זה שאנו מנסים להגן על זכויותיו כבר מת? כמה כסף כבר ניתן לעשות ברוב הגדול של המקרים מיצירות של אמנים שמתו לפני 70 שנה? למה זכויות היוצרים צריכות להנתן אוטומטית, כאשר רוב רובו של החומר המיוצר, לא נועד למטרות רווח? האם מטה לחמך ייפגע אם זכויות היוצרים יחייבו רישום וינתנו לתקופה מוגבלת של (נניח) 20 שנה? אלון -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
[Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Original Message Subject: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]] Date: Sun, 20 Aug 2006 11:16:23 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] ועוד משהו... כשמישהו קונה דיסק עם היצירה שלי - הוא לא קנה את היצירה שלי, הוא סך הכל קנה את הזכות לשמוע אותה. תראו - גם אני כאומנית מבצעת צריכה לשלם זכויות יוצרים...למשל כשאני מוציאה דיסק, אני משלמת למוציאים לאור של התוים...אני רואה בזה דבר הוגן, שכן לו הם לא היו שם...לא הייתי יכולה להגיע לתווים. המבצעים הם סוג של מתרגמים...אני למשל לא צריכה מתווך ביני ובים הפרטיטורה על מנת שאדע איך תוים נשמעים...מבחינתי אני גם לא חושבת שכל יצירה צריך לנגן...אני שומעת אותן היינו הך בתוך ראשי מקריאה של הפרטיטורה בעיני...אתם אלה שזקוקים למבצעים על מנת שתודעו איך משהו נשמע... איש אינו מונע מבעדכם להכנס לארכיון להוציא את כתב ידו של המלחין ולסמפל אותו במחשב...זו זכותכם הבלעדית... אבל זה עבודה...וזהל לוקח זמן...ובעצם אתם צריכים לזכור שיוצרים ואומנים משרתים צורך של הקהילה האנושית וכמו לכל איש שרות - גם להם זריך לשלם. בעניין הזכויות של מספר השנים שלאחר מכן...זה על אותו עקרון של ביטוח חיים, ושל פנסיה...שיש לכל אחד - ורבים מכם שנהנים מפיצויים שהגרמנים נתנו לניצולי השואה וליורשיהם...וכמה מכם - מעניין אותי, מתנגדים לפספורט גרמני או אירופיאי כלשהוא בזכות זה שהוריכם \ סביכם היו שם ונולדו שם? העיקרון הוא כזה...לאומנים עצמאיים אין פנסיה, אים שכר קבוע וכל מיני דברים כאלה המקבעים את זכויותיהם הסוציאליות. הם לא מקבלים שכר קבוע וגלובלי - כמו שכירים רבים. הם מרויחים אך ורק בדיעבד - ויש מספר שנים שמוגדרים בחוק כנורמלים כפי שמוגדר ביטוח חיים ליורשים ורכוש ליורשים. ילדים שגדלו בבית שלא היה בו הרבה כסף משום שההורה האומן לא תוגמל כראוי מאלף ואחת סיבות, כשפתאום מגיעה רווחה (ואתם יודעים מה, לדאבוננו, רוב האומנים נעשים יקרי ערך לאחר מותם, משום שברגע שמתו אוצר יצירתם נעשה מוגבל ואנשים מבינים שלא יבוא משם עוד) הם אלה שזכאים להרויח מזה בראש ובראשונה ובטח לא כלל האנושות. ושוב - אני מעלה את עניין הפספורטלכמה מכם יש פספורט זר בעקבות משפחתכם? - Original Message - From: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] To: discussions@hamakor.org.il Cc: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] Sent: Sunday, August 20, 2006 5:16 AM Subject: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]] Alon Altman wrote: On Sun, 20 Aug 2006, Uri Bruck wrote: מה זאת אומרת שיצירה שלי שייכת למין האנושי? ואם אני לא רוצה? ואם אני לא רוצה שיצירה שלי תהיה נחלת הכלל? אלא רק נחלתו של מישהו שקונה אותה? אני לא מעוניינת שהמוסיקה שלי תסתובב חופשית. ולכן אין זכות לאיש להעתיקה, אלא אם כן קיבל רשות מפורשת ממני. היצירה שלך שייכת לך זה נכון. את יכולה לשמור אותה לעצמך ולאיש לא תהיה זכות לגעת בה. אבל - ולזה אבל גדול - ברגע שאת מכרת את היצירה שלך, היא כבר לא שלך. אם את מייצרת מכונית ומוכרת אותה, אין לך שום רשות להגיד למי שקנה ממך את המכונית מה לעשות איתה. מותר לו להכנס איתה בקיר, מותר לו למכור אותה, ומותר לו לעשות ככל העולה על רוחו במה שמכרת לו. אם רוצה לתת למישהו זכות שימוש מוגבלת ביצירה שלך, אז את לא יכולה למכור לו אותה, את חייבת להחתים אותו על חוזה, והוא גם חייב להסכים לזה. כמו שכמשכירים רכב אז יש חוזה שמגדיר בדיוק מה מותר לשוכר לעשות עם הרכב. מדוע מגיע לך למכור את אותה מכונית שוב ושוב? את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - או שאת מוכרת את היצירה - ואז היא כבר לא שלך ואחרים יכולים לעשות בה שימוש, או שאת שומרת אותה לעצמך ואז אין לך מה לצפות לרווח ממנה, או שאת משכירה אותה בתנאים מגבילים - ואז צריך חוזה והשוכר צריך להסכים לתנאים. אלון , פעם הבאה שאתה קונה תקליטור, קרא מה שכתוב עליו. החוזה כבר כתוב שם. כשאתה בה לקונצרט, אתה לא קונה את היצירות שהושמעו שם. אין ספק שלאמנים מגיע להרוויח מיצירתם, אם הם רוצים בזה. כמו שחוקי זכויות היוצרים מתקדמים היום, אם דיסני היה חי לפני כמה מאות שנים, גם מוצאט ובטהובן היו מוגנים בזכויות יוצרים. מה ההגיון בלשלם תמלוגים לאחר שהיוצר, זה שאנו מנסים להגן על זכויותיו כבר מת? כמה כסף כבר ניתן לעשות ברוב הגדול של המקרים מיצירות של אמנים שמתו לפני 70 שנה? למה זכויות היוצרים צריכות להנתן אוטומטית, כאשר רוב רובו של החומר המיוצר, לא נועד למטרות רווח? האם מטה לחמך ייפגע אם זכויות היוצרים יחייבו רישום וינתנו לתקופה מוגבלת של (נניח) 20 שנה? אלון -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
On Sun, 20 Aug 2006, Uri Bruck wrote: אז זהו שאתה צודק בערךמותר לך לקנות את היצירה שלי...אבל גם כשקנית אותה...ואגב לא קנית את זכויותי עליה (קרא בעיון מה שכתוב על כל דיסק שאתה קונה) - אלא מותר לך להשתמש בזה להנאתך האישית בלבד ולא למנוע מכירת עותקים נוספים על ידי DISTRIBUTION שלה. בכל דיסק כתוב - unauthorised copying, public performance, hiring, renting and broadcasting of this recording prohibited זאת אומרת שיש חוזה כתוב על כל מוצר ובעצם ברגע שקנית את המוצ ר אתה מסכים לתנאיו...רק שאתם נלחמים פה להפר את זה... לקנות דיסק של מישהו ואחר כך להפיץ TRACK אחד ממנו לא ישאיר צורך לאחרים לקנות ויפגע ישירות באפשרות של האומן למכור. כדי שיהיה חוזה, חייבת להיות הסכמה משני הצדדים פעולה של מכירה, אין בה, ואסור להיות בה כל מרכיב מעבר לחוזה מכירה מסטנדרטי. אני שילמתי כסף וקיבלתי מוצר. אני לא חתמתי בום שלב על ויתור על הזכויות במוצר שקניתי. בכל מקרה, אנחנו לא מנסים להתיר הפצה של טרק בודד מתוך דיסק שנרכש, אלא רק 1) להגביל את משך ההגנה לזמן סביר (למשל 20 שנה), 2) להתיר יצירת יצירות נגזרות סבירות, למשל סרט תיעודי שקטע מהשיר במקרה מופיע בו ברקע, או הזכות לנגן וריאצה על היצירה, או לדגום קטעים קצרים ממנה לתוך יצירה אחרת. בכל המקרים הנל, היצירה החדשה עומדת בפני עצמה ואף אחד לא יצרוך את היצירה החדשה במקום המקורית. למעשה, ייתכן שבזכות היצירה החדשה אנשים יתוודעו ליצירה המקורית וירכשו גם אותה. את בעצמך משתמשת ביצירות של אנשים אחרים, שעבדו קשה מאד על יצירתם. מה היית עושה היום אם מוצארט ובטהובן היו מוגנים בזכויות יוצרים והיית חייבת לשלים אלפי דולרים תמלוגים על כל ניגון של יצירה שלהם ועל כל עותק מיצירתך שנמכר. זה המצב אילו מגיעים זכויות היוצרים היום, עם הארכות רטרואקטיביות של תקופת ההגנה, לא סביר שגם בעוד 200 שנה מיקי מאוס(וכל מה שנוצר בתקופה זו) יהיה חלק חופשי מהתרבות, אלא יחייב תשלום תמלוגים לתאגיד מדיה זה או אחר. אלון -- This message was sent by Alon Altman ([EMAIL PROTECTED]) ICQ:1366540 GPG public key at http://8ln.org/pubkey.txt Key fingerprint = A670 6C81 19D3 3773 3627 DE14 B44A 50A3 FE06 7F24 -- -=[ Random Fortune ]=- Captain Penny's Law: You can fool all of the people some of the time, and some of the people all of the time, but you can't fool mom. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: תראו - גם אני כאומנית מבצעת צריכה לשלם זכויות יוצרים...למשל כשאני מוציאה דיסק, אני משלמת למוציאים לאור של התוים...אני רואה בזה דבר הוגן, שכן לו הם לא היו שם...לא הייתי יכולה להגיע לתווים. פסקה זו מאוד הפתיע אותי. את רוצה להגיד לי שכשאת רוצה לנגן את בטהובן, את צריכה לשלם *תמלוגים* למדפיס התווים? מדוע בעצם שכמו כל מדפיס של ספר, עיתון, וכד', הוא לא ייתפק במחיר שהוא מוכר את התווים (למשל - חוברת תווים של בטהובן ב 50 שקלים) וייתן לך להשתמש בה כרצונך? לדעתי, מי שלוקח תווים של סימפוניה שבטהובן השקיע בה חודשים של זיעה, מדפיס אותם תוך שבוע, ואז חושב שמגיעות *לו*, ולא לבטהובן, תמלוגים, הוא פשוט רודף בצע, אין לי מילה אחרת לכך. מדוע שלא ייסתפק בכך שגבה ממך כסף על חוברת התווים שלא הוא הלחין (כי בטהובן עשה זאת) - מדוע הוא מרגיש את הזכות לקבל גם תמלוגים על כל פעם שאת מנגנת את התווים הללו? המבצעים הם סוג של מתרגמים...אני למשל לא צריכה מתווך ביני ובים הפרטיטורה על מנת שאדע איך תוים נשמעים...מבחינתי אני גם לא חושבת שכל יצירה צריך למה לא? בעצם, מישהו לימד אותך לקרוא תווים ולנגן. מדוע לא מגיעים גם לו תמלוגים? כפי שאת רואה, תמלוגים הם חרב פיפיות, כמעט כמו טיפים בארהב: לאט לאט, יותר ויותר אנשים חושבים שמגיעים להם תמלוגים על עבודתם של היוצרים האמתיים - בטהובן ואת. זה מתחיל ממדפיס התווים, אבל לא ייגמר שם. מה דעתך לשלם תמלוגים למורה למוזיקה שלך, ליצרן כלי הנגינה, למתכנן כלי הנגינה, למכוון הפסנתרים, ומי יודע לעוד אלו אנשים שעשויים לטעון שללא הם, הייצירה שלך לא הייתה קיימת? איש אינו מונע מבעדכם להכנס לארכיון להוציא את כתב ידו של המלחין ולסמפל אותו במחשב...זו זכותכם הבלעדית... אבל זה עבודה...וזהל לוקח זמן...ובעצם אתם צריכים לזכור שיוצרים ואומנים משרתים צורך של הקהילה האנושית וכמו לכל איש שרות - גם להם זריך לשלם. נכון, אבל לאינסטלטור שלי אני משלם על שעות עבודתו, לא תמלוגים בכל פעם שאני הולך לשירותים. אחרי שעבד בשבילי ושילמתי לו, הוא לא מרגיש צורך לעקוב על איך אני משתמש בשירותים, כמה פעמים, וכד', או להרגיש מרומה אם הזמנתי עוד אנשים להשתמש בשירותים שלי. כך גם למשל בקניית חוברת תווים או CD: לדעתי, אחרי שקניתי חוברת תווים או CD, נגמרה הזכות של המוכר לומר לי מה לעשות בהם. בעניין הזכויות של מספר השנים שלאחר מכן...זה על אותו עקרון של ביטוח חיים, את מתעלמת מהעובדות שהעליתי במספר מיילים קודמים. הלוואי שהיה מדובר על פנסיה לאמנים הקטנים. למעשה, מדובר בתקופות הולכות ומתארכות, עד כדי כמעט מאה שנה אחרי מות היוצר, בו תאגידים השווים מליארדים סוחרים בזכויות קניין רוחני ותובעים יוצרים חדשים בכל פעם שנדמה להם שיצירה חדשה מזכירה ולו במעט את יצירתם בת יובל השנים. אגב, אם מעולם לא היית שכירה, כדאי שתדעי: יורשי שכירים *לא* מקבלים פנסיה. כשאמות, ילדי לא יקבלו גרוש מהכסף שחסכתי לפנסיה. פנסיה נועדה לאפשר חיים בכבוד לקשישים, לא ירושה לילדיהם. ילדים שגדלו בבית שלא היה בו הרבה כסף משום שההורה האומן לא תוגמל כראוי מאלף ואחת סיבות, כשפתאום מגיעה רווחה (ואתם יודעים מה, לדאבוננו, רוב האומנים נעשים יקרי ערך לאחר מותם, משום שברגע שמתו אוצר יצירתם נעשה מוגבל ואנשים מבינים שלא יבוא משם עוד) הם אלה שזכאים להרויח מזה בראש ובראשונה ובטח לא כלל האנושות. זה מזכיר לי את הסרט About a boy עם יו גרנט. בסרט נראה אדם בשנות האבעים לחייו, בטלן שמעולם לא עבד או לא עשה שום דבר יצרני משום סוג. כשהאנשים מסביבו שואלים איך הוא מתקיים, עולה העובדה הבאה: עשרות שנים מוקדם יותר, אביו (או סביו, או משהו) כתב שיר כריסטמס ידוע, ועכשיו מגיע זרם לא פוסק של תמלוגים שהפכו אותו (ולא את סביו או אביו, שמתו מזמן) לאיש עשיר. אז אמנם זה לא אסון, ויש הרבה אנשים אחרים שהתעשרו מירושות אחרות, אבל קשה להגיד שהחברה צריכה *לעודד* מקרים מעין אלו על ידי קביעת תקופת זמן ארוכה מאוד שבהם זכויות היוצרים נשמרות. ועוד יותר חשוב לשים לב לזה: למרבה הצער תופעות כמו אלו שמוזכרות בסרט כבר אינן נפוצות. מה שקורא לרוב היום הוא שהיוצר העני, שמחפש קצת כסף לאוכל (אם להקצין קצת את המצב), נאלץ למכור את הזכויות שלו לתאגידים או עשירים שמתמחים בקניית זכויות כאלו. אחרי עשרות שנים, כשערך היצירה לפתע עולה, מגלה האמן שהוא לא מרוויח ממנה דבר, כי הזכויות שייכות לאחרים. יש אין-ספור דוגמאות לכך, כשאולי המעניינת ביותר היא זו של סופרמן, יצירה של האמנים שוסטר וסיגל משנת 1932, שמכרו אותה בשנת 1938 לחברת קומיקס עבור 130 דולר (!). כשהחברה הנל עשתה מיליונים מקומיקס וסרטים של סופרמן, שוסטר וסיגל לא הרוויחו מכך אגורה. בשנת 1978 התברר לחברת וורנר (אז בעלת הזכויות על סופרמן) ששוסטר וסיגל חיים כעניין מרודים, ובתור טובה החליטה לתת להם פנסיה של $35,000 לשנה - סתם כמחווה של רצון טוב, לא בגלל שהיו חייבים. למרבה הצער, ברוב המקרים האמנים שמכרו את הזכויות לא מקבלים דבר אחרי הצלחת יצירתם. למרבה הפליאה, לא רק אמנים מסכנים כמו שוסטר וסיגל מוצאים עצמם מוכרים את הזכויות על יצירתם. גם הזמרים הכי מפורסמים שאי פעם חיו, הביטלס, מצאו עצמם מוכרים (לא ממש בכוונה, אלא תוך סדרה מסובכת של הקמת חברות ורכישות) את הזכויות לרוב יצירותיהם ל... מייקל ג'קסון... -- Nadav Har'El| Sunday, Aug 20 2006, 26 Av 5766 [EMAIL PROTECTED] |- Phone +972-523-790466, ICQ 13349191 |Willpower: The ability to eat only one http://nadav.harel.org.il |salted peanut. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Shachar Shemesh wrote: Uri Bruck wrote: Nadav Har'El wrote: On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: אם את מייצרת מכונית ומוכרת אותה, אין לך שום רשות להגיד למי שקנה ממך את המכונית מה לעשות איתה. מותר לו להכנס איתה בקיר, מותר לו למכור אותה, ומותר לו לעשות ככל העולה על רוחו במה שמכרת לו. אז זהו שאתה צודק בערךמותר לך לקנות את היצירה שלי...אבל גם כשקנית אותה...ואגב לא קנית את זכויותי עליה (קרא בעיון מה שכתוב על כל דיסק שאתה קונה) - אלא מותר לך להשתמש בזה להנאתך האישית בלבד ולא למנוע מכירת עותקים נוספים על ידי DISTRIBUTION שלה. בכל דיסק כתוב - unauthorised copying, public performance, hiring, renting and broadcasting of this recording prohibited זאת אומרת שיש חוזה כתוב על כל מוצר ובעצם ברגע שקנית את המוצ ר אתה מסכים לתנאיו...רק שאתם נלחמים פה להפר את זה... לא כל מה שמוכר כותב בחוזה אכן ניתן לאכיפה, מכיוון שהמחוקק הבין שבמעמד מכירה בו מוכר מוכר מוצר זהה למיליוני אנשים, אין לקונה את האפשרות לשנות את החוזה. חוזה כזה נקרא חוזה אחיד, ובית משפט יכול לפסול אותו או סעיפים ממנו. במקרה המדובר, של CD, בית המשפט *לא* פסל את הטקסט שתיארת, ולכן הוא תקף בהחלט. אבל, זה לא ברור כפי שאתה מתאר שכל מה שכתוב על CD תקף רק משום שראית את זה כשקנית את המוצר. גם לא ברור מדוע לדעתך יש בכלל היגיון בחוזה שכרגע ציטטת. טוב, אז אסור להעתיק או לשדר את היצירה. אתה מתווכח עם פרטים ספציפיים בחוזה ולא עם עצם קיומו. גם הGPL הוא רשיון שימוש שיש בו מגבלות כלשהן. במקרה המגבלות ב-GPL הן מגבלות שרוב הקוראים של רשימה זו מסכימים איתן אך זכותו של מפתח תוכנה להפיץ את התוכנה שלו תחת ה GPL ולצפות שמשתמשי יישתמשו בה אך ורק על פי הGPL למשל שלא יפיצו אותה או תוכנה המבוססת עליה ללא קוד המקור (אני לא נכנס כאן לדקויות) אבל בתוך הדקויות שעליהן אתה מדלג יש הבדלים מהותיים. הדבר שגורם ל-GPL להיות ברמה אחרת של תקיפות מאשר רשיונות קניינים הוא דבר אחד חשוב - ה-GPL מתיימר להגביל אותך אך ורק בדברים שחוק זכויות היוצרים גורס שאתה חייב לקבל בו את רשות בעל הזכויות. הרשיונות הקניינים מתיימרים להגביל אותך בדברים שחוק זכויות היוצרים גורס שזכותך לעשות ללא בקשת רשות. ההבדל הוא עצום. ההבדל המהותי הוא מידת ההסכמה שלך עם רצונו של היוצר. הנקודה החשובה פה היא שאני מכבד את הGPL כיוון שאני מכבד את רצון היוצר. אני מכבד רצון היוצר לא רק כשבמקרה הרצון הזה תואם גם הרצון שלי. נדב, אתה פיתחת תוכנה מאוד יפה בשם hpsell אתה קבעת שאני יכול למי שאני רוצה, אבל אני חייב לתת לו גם את קוד המקור. אמרת שלא תיכנס לדקויות, ואז החלטת להכנס לדקויות תוך ציטוט לא נכון של מה שנדב אמר ברשיון של התוכנה שלו. אני מכיר אנשים שיש להם שימוש לתוכנה שלך ואין להם מה לעשות עם קוד המקור. בדיוק בגלל זה נדב אמר רק שאתה חייב *להציע* את קוד המקור, לא לתת אותו. למיטב זכרוני בהתכתבות פרטית שהיתה לי פעם עם נדב שנוגע לhspell הוא דווקא היה קרוב יותר לניסוח שלי. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: נדב, אתה פיתחת תוכנה מאוד יפה בשם hpsell אתה קבעת שאני יכול למי שאני רוצה, אבל אני חייב לתת לו גם את קוד המקור. אמרת שלא תיכנס לדקויות, ואז החלטת להכנס לדקויות תוך ציטוט לא נכון של מה שנדב אמר ברשיון של התוכנה שלו. אני מכיר אנשים שיש להם שימוש לתוכנה שלך ואין להם מה לעשות עם קוד המקור. בדיוק בגלל זה נדב אמר רק שאתה חייב *להציע* את קוד המקור, לא לתת אותו. למיטב זכרוני בהתכתבות פרטית שהיתה לי פעם עם נדב שנוגע לhspell הוא דווקא היה קרוב יותר לניסוח שלי. אני לא חושב שהדקויות הללו חשובות. אומרים שברומא התנהג כרומאי. ה GPL באה להילחם בתכנה הקניינית תוך שימוש בדיוק באותם כלים משפטיים (זכויות יוצרים) שעושה תכנה מסחרית. לו היו נחלשים הכלים הללו - וכך נחלשת ההגנה גם על תכנה קניינית וגם על תכנה חופשית באותה מידה, הייתי רק שמח. שחר הסביר יפה מדוע ה GPL הרבה יותר קרובה לחוק זכויות היוצרים המקורי מאשר רשיונות למיניהם שאנחנו רואים על תכנה (ודברים נוספים כמו מוזיקה): היא מדברת רק על זכות העתקה. לא על זכויות שימוש. צריך להסתכל גם על רוח החוזה, ולא רק על הכתוב בו (שהוא ממבו-ג'מבו משפטי שריצ'רד סטולמן כתב, ואני לא חושב שאי פעם קראתי מתחילתו ועד סופו). רוח החוזה הוא לקדם את הידע בחברה כולה, ולא לשלוט עליו. ה GPL לא מנסה לשלוט בתכנה, אלא פשוט לומר לך: קיבלת תכנה בלי שהמחבר דרש שליטה עליה, אז תעשה טובה - אל תנסה להשתלט עליה בעצמך. זה מאוד מאוד שונה מהכוונה של רוב החוזים האחידים שאנחנו נתקלים בהם, שכוונתם להגביל את המשתמש ולהגדיל את רווחי המוכר. וכן, יום אחד בית המשפט לחוזים אחידים יכול להתכנס ולהחליט שה GPL חוזה אחיד לא חוקי. אבל לא נראה לי שזה ייקרה, כל עוד חוזים עושקים ומפלים הרבה יותר עדיין קיימים. -- Nadav Har'El| Sunday, Aug 20 2006, 26 Av 5766 [EMAIL PROTECTED] |- Phone +972-523-790466, ICQ 13349191 |How long a minute depends on what side of http://nadav.harel.org.il |the bathroom door you're on. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Uri Bruck wrote: אבל בתוך הדקויות שעליהן אתה מדלג יש הבדלים מהותיים. הדבר שגורם ל-GPL להיות ברמה אחרת של תקיפות מאשר רשיונות קניינים הוא דבר אחד חשוב - ה-GPL מתיימר להגביל אותך אך ורק בדברים שחוק זכויות היוצרים גורס שאתה חייב לקבל בו את רשות בעל הזכויות. הרשיונות הקניינים מתיימרים להגביל אותך בדברים שחוק זכויות היוצרים גורס שזכותך לעשות ללא בקשת רשות. ההבדל הוא עצום. ההבדל המהותי הוא מידת ההסכמה שלך עם רצונו של היוצר. על מה אתה מבסס את המשפט המאוד החלטי הזה? אם אתה רוצה להגביל את הפעולות המותרות עם יצירה אתה צריך לדאוג שמי שמקבל את היצירה יהיה מחוייב בחוזה. יש לך, לכן, שתי משוכות לעבור. הראשונה היא לדאוג שחוזה ייחתם, והשניה היא להתמודד עם העובדה שהחוזה הוא חוזה אחיד, ולא כל דבר מותר בו. מצד שני, אם אתה רק רוצה לאפשר דברים שחוק זכויות היוצרים לא מכריח אותך לאשר, מספיק לשים מסמך איפושהו עם ההיתרים הנוספים (הסיבה שה-GPL לא כתוב בגדול עם "I Agree" בכל תוכנה). הנ"ל נשמע לי כמו: 1. הבדל מאוד מהותי. 2. הבדל שלא קשור במידת ההסכמה שלי עם הרשיון. על מה אתה מבסס את הטענה שלך, במטוטא? אני מכבד רצון היוצר לא רק כשבמקרה הרצון הזה תואם גם הרצון שלי. מה שאתה בוחר לכבד זה רצונך. אני, באופן אישי, בוחר לכבד את החוק. אם החוק לא מתיר למישהו להגביל אותי, והוא מנסה בכל זאת, אני לא רואה שום סיבה בעולם לכבד את זה. בדיוק בגלל זה נדב אמר רק שאתה חייב *להציע* את קוד המקור, לא לתת אותו. למיטב זכרוני בהתכתבות פרטית שהיתה לי פעם עם נדב שנוגע לhspell הוא דווקא היה קרוב יותר לניסוח שלי. יכול להיות, אבל העובדה נותרת בעינה שהרשיון שנדב נותן עם hspell, שהוא תקף הרבה יותר מאשר התכתבויות פרטיות איתך, אומר אחרת. הוא לא דורש ממך להפיץ את קוד המקור, רק לאפשר לכל מי שרוצה לקבל אותו. יכול להיות שנדב בחר בטעות רשיון שלא מתאים למה שהוא התכוון אליו, אבל זה הרשיון שהוא בחר. שחר
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
On Sun, 20 Aug 2006, Uri Bruck wrote: בכל מקרה, אנחנו לא מנסים להתיר הפצה של טרק בודד מתוך דיסק שנרכש, אלא רק 1) להגביל את משך ההגנה לזמן סביר (למשל 20 שנה), 2) להתיר יצירת יצירות נגזרות סבירות, למשל סרט תיעודי שקטע מהשיר במקרה מופיע בו ברקע, או הזכות לנגן וריאצה על היצירה, או לדגום קטעים קצרים ממנה לתוך יצירה אחרת. כל הדברים בסעיף שתיים מותרים גם היום. לא נכון. הדוגמאות שנתתי כאן הן לא היפטתיות. במאי סרטים תיעודיים נאלצו לחתוך מהסרט שלהם קטע של מספר שניות בו נראה ברקע בטלויזיה קטע מThe Simpsons, וקטע ארכיון בו שרו ילדים את השיר Happy Birthday to You בשל העלות הגבוהה שדרשו בעלי הזכויות. על Sampling כבר נדרשו אמנים לשלם פיצויים בבתי משפט. גם אם השימושים האלה הם חוקיים, עדיין יש לעורכי דין עילה סבירה לדרוש הסרה של יצירות כאלה לפי החוק המוצע ולכפות על היוצר של הסרט התיעודי תהליך משפטי ארוך ויקר שאין ביכולתו לממן. זאת משום שהחוק לא מגן על היוצרים מתביעות כאלה בצורה מפורשת, ולא נותן להם פיצוי במקרה של פעגיעה כזו. אלון -- This message was sent by Alon Altman ([EMAIL PROTECTED]) ICQ:1366540 GPG public key at http://8ln.org/pubkey.txt Key fingerprint = A670 6C81 19D3 3773 3627 DE14 B44A 50A3 FE06 7F24 -- -=[ Random Fortune ]=- There's no heavier burden than a great potential. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Nadav Har'El wrote: On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: נדב, אתה פיתחת תוכנה מאוד יפה בשם hpsell אתה קבעת שאני יכול למי שאני רוצה, אבל אני חייב לתת לו גם את קוד המקור. אמרת שלא תיכנס לדקויות, ואז החלטת להכנס לדקויות תוך ציטוט לא נכון של מה שנדב אמר ברשיון של התוכנה שלו. אני מכיר אנשים שיש להם שימוש לתוכנה שלך ואין להם מה לעשות עם קוד המקור. בדיוק בגלל זה נדב אמר רק שאתה חייב *להציע* את קוד המקור, לא לתת אותו. למיטב זכרוני בהתכתבות פרטית שהיתה לי פעם עם נדב שנוגע לhspell הוא דווקא היה קרוב יותר לניסוח שלי. אני לא חושב שהדקויות הללו חשובות. אומרים שברומא התנהג כרומאי. ה GPL באה להילחם בתכנה הקניינית תוך שימוש בדיוק באותם כלים משפטיים (זכויות יוצרים) שעושה תכנה מסחרית. לו היו נחלשים הכלים הללו - וכך נחלשת ההגנה גם על תכנה קניינית וגם על תכנה חופשית באותה מידה, הייתי רק שמח. אני יודע מה מטרת הGPL עדיין - אם לא היה לי אכפת מרצון היוצר אז לא היתה לי סיבה לכבד את הGPL בלי קשר לתוכנו שחר הסביר יפה מדוע ה GPL הרבה יותר קרובה לחוק זכויות היוצרים המקורי מאשר רשיונות למיניהם שאנחנו רואים על תכנה (ודברים נוספים כמו מוזיקה): היא מדברת רק על זכות העתקה. לא על זכויות שימוש. חלק מהטקסטים בקישור שהמכתב המקורי הגיב עליו שללו גם התייחסות כלשי לרצונו של היוצר בזכות ההעתקה. צריך להסתכל גם על רוח החוזה, ולא רק על הכתוב בו (שהוא ממבו-ג'מבו משפטי שריצ'רד סטולמן כתב, ואני לא חושב שאי פעם קראתי מתחילתו ועד סופו). רוח החוזה הוא לקדם את הידע בחברה כולה, ולא לשלוט עליו. ה GPL לא מנסה לשלוט בתכנה, אלא פשוט לומר לך: קיבלת תכנה בלי שהמחבר דרש שליטה עליה, אז תעשה טובה - אל תנסה להשתלט עליה בעצמך. זה מאוד מאוד שונה מהכוונה של רוב החוזים האחידים שאנחנו נתקלים בהם, שכוונתם להגביל את המשתמש ולהגדיל את רווחי המוכר. וכן, יום אחד בית המשפט לחוזים אחידים יכול להתכנס ולהחליט שה GPL חוזה אחיד לא חוקי. אבל לא נראה לי שזה ייקרה, כל עוד חוזים עושקים ומפלים הרבה יותר עדיין קיימים. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Alon Altman wrote: On Sun, 20 Aug 2006, Uri Bruck wrote: בכל מקרה, אנחנו לא מנסים להתיר הפצה של טרק בודד מתוך דיסק שנרכש, אלא רק 1) להגביל את משך ההגנה לזמן סביר (למשל 20 שנה), 2) להתיר יצירת יצירות נגזרות סבירות, למשל סרט תיעודי שקטע מהשיר במקרה מופיע בו ברקע, או הזכות לנגן וריאצה על היצירה, או לדגום קטעים קצרים ממנה לתוך יצירה אחרת. כל הדברים בסעיף שתיים מותרים גם היום. לא נכון. RTFM - Fair Use הדוגמאות שנתתי כאן הן לא היפטתיות. במאי סרטים תיעודיים נאלצו לחתוך מהסרט שלהם קטע של מספר שניות בו נראה ברקע בטלויזיה קטע מThe Simpsons, וקטע ארכיון בו שרו ילדים את השיר Happy Birthday to You בשל העלות הגבוהה שדרשו בעלי הזכויות. על Sampling כבר נדרשו אמנים לשלם פיצויים בבתי משפט. יש לך מקור לזה חוץ מפי השמועה? יש מקרים שבו השאלה אם השימוש מכוסה על ידי Fair Use מגיעה לשימועים וגם למשפטים. גם אם השימושים האלה הם חוקיים, עדיין יש לעורכי דין עילה סבירה לדרוש הסרה של יצירות כאלה לפי החוק המוצע ולכפות על היוצר של הסרט התיעודי תהליך משפטי ארוך ויקר שאין ביכולתו לממן. זאת משום שהחוק לא מגן על היוצרים מתביעות כאלה בצורה מפורשת, ולא נותן להם פיצוי במקרה של פעגיעה כזו. יש לך משהו מעבר לשמועות? אלון -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
היו לי כמה הערות על תוכן ההודעה של אורי. אולם אז שמתי לב שמשהו קצת יותר חשוב מתפספס: לא למדתי כמעט דברים חדשים על עמדתו של ההצד השני. יש לי הרגשה שגם דרורה תטען טענה דומה. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. ועל איזה זכויות אני מדבר? בנוגע לעצמים חומריים כמו הלפטופ שלי, ברור שזו זכות הקניין. ומה בנוגע לדברים רוחניים? אם נתייחס לפטנטים וזכויות-יוצרים (ולא לסימנים רשומים כרגע), כאן עליך לשים לב שהיוצר השקיע מזמנו, מרצו וכשרונו, שלך אין, ויצר משהו חדש. לי זה ברור שהזכות על שימוש כלשהו ביצירה שייכת בלעדית ליוצר. ולא רק זה, אלא שמאחר והזכות שייכת לו, הוא רשאי לעשות בה כבכל קניין אחר - למכור אותה, להשכיר אותה וכו'; אתה לעומת זאת חסר כל זכות ביצירה - אין לך זכות להעתיק, לסמפל או כל דבר אחר, ולא משנה כמה תספר לי על זכויות הפרט - עוד לא ראיתי שום זכות-פרט מבוססת פילוסופית שקובעת שיש לך זכות ביצירה של מישהו אחר, ולא משנה איזה חוק קובע שכן. אסייג את דברי: כאשר אתה יוצר יצירה שמנהלת דיאלוג עם יצירה של מישהו אחר, אני חושב שיש לך זכות מוגבלת לצטט (תמלילית, חזותית או קולית) אבל זו הסתייגות שצריך להפעיל בה שיקול דעת. בכל מקרה, העתקה מושלמת אינה נופלת תחת הסתייגות זו, ולכן היא מהווה מניעה שלא-בזכות של הכנסות משימוש ביצירה שהזכות עליו (על השימוש) היא של בעל זכויות ברור. כשאתה קונה דיסק, אתה קונה גם זכות השמעה בפורום מצומצם, וזה בבירור לא מה שאתה קונה ב-iTunes. לא מוצא חן בעיניך - אל תקנה, אבל אל תטען אין להם זכות כי בהחלט יש להם. את טיעוני סיימתי, אבל אני מוסיף משהו שאני חושב שתזהה: בזמן של צורך ציבורי דוחק, האם צריכים אנו לבזבז מאמץ חברתי על ייצור מוצרים מיושנים? האם עלינו תת לרבים להיות נצרכים בזמן שהמעטים מונעים מאתנו את המוצרים והשיטות הטובים יותר? האם ניעצר עי האמונה התפלה של זכויות פטנטים? האין זה ברור שהתעשיה אינה מסוגלת להתמודד עם המשבר הכלכלי הנוכחי? כמה, למשל, עוד נסבול את החוסר המביש במתכת רירדן? יש לכך צורך ציבורי זועק, שרירדן נכשל במילויו. מתי נשים סוף לחוסר-צדק חברתי וזכויות-יתר כלכליות? למה שרירדן יהיה היחיד המורשה לייצר את מתכת רירדן? (התרגום שלי, כמובן מתוך Atlas Shrugged של איין ראנד) - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: A professional Musician's View]
אולי הגיע הזמן לסכם ולהצביעאז נראה מה הרוב רוצה או לאאליOn 8/20/06, Shai Berger [EMAIL PROTECTED] wrote:On Sunday, August 20 2006 13:15, Uri Bruck wrote: Original Message Subject: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]] Date: Sun, 20 Aug 2006 11:06:05 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] אז זהו שאתה צודק בערךמותר לך לקנות את היצירה שלי...אבל גם כשקנית אותה...ואגב לא קנית את זכויותי עליה (קרא בעיון מה שכתוב על כל דיסק שאתה קונה) - אלא מותר לך להשתמש בזה להנאתך האישית בלבד ולא למנוע מכירת עותקים נוספים על ידי DISTRIBUTION שלה. בכל דיסק כתוב - unauthorised copying, public performance, hiring, renting and broadcasting of this recording prohibited זאת אומרת שיש חוזה כתוב על כל מוצר ובעצם ברגע שקנית את המוצ ר אתה מסכים לתנאיו...רק שאתם נלחמים פה להפר את זה... נכון שיש כאן אנשים שנלחמים גם למען המטרה הזו. הם לא הרוב. המטרה שכולנו נלחמיםלמענה -- שלשמה נוצר העמוד שעליו הגבת -- היא ביטול הצעת החוק הרעה של מרצ.
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
הדוגמאות שנתתי כאן הן לא היפטתיות. במאי סרטים תיעודיים נאלצו לחתוך מהסרט שלהם קטע של מספר שניות בו נראה ברקע בטלויזיה קטע מThe Simpsons, וקטע ארכיון בו שרו ילדים את השיר Happy Birthday to You בשל העלות הגבוהה שדרשו בעלי הזכויות. על Sampling כבר נדרשו אמנים לשלם פיצויים בבתי משפט. יש לך מקור לזה חוץ מפי השמועה? יש מקרים שבו השאלה אם השימוש מכוסה על ידי Fair Use מגיעה לשימועים וגם למשפטים. אני גם ראיתי את זה, היה על זה ראיון אם היוצר שלו בערוץ הביוגפיה (משהו בסגנון) הקטע מהסרט האמור היה ביום ההולדת של מרטין לותר קינג. לרוע מזלו של הסרט והדרישות לתגמולים במשך עשרות שנים לא יכלו להקרין אותו, הוא הוקרן לתקופות יחסית קצרות ששילמו תגמולים.
Re: A professional Musician's View
On Sunday 20 August 2006 15:16, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. ההגדרה המילונית לגניבה היא: http://www.m-w.com/cgi-bin/dictionary?book=Dictionaryva=theft http://en.wiktionary.org/wiki/theft הביאור שלי לסיבה מדוע העתקת תוכן המוגן בזכויות יוצרים איננה גניבה היא: http://xrl.us/qxxa זאת גם העמדה הרשמית של קרן התוכנה החופשית. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. אני לא מסכים עם הגדרה זאת. גניבה היא לקיחה ללא רשות של רכוש מוחשי (tangible) מבעליו כך שיש לבעלו פחות עותק ממנו. לעומת זאת העתקה (או אף שיתוף) לא מסחריים של יצירת אומנות אינה מהווה גניבה משום שערכה לא יורד, וזה לא כאילו האמן איבד אותה לנצח. גם לפי ההגדרה שלך (שהיא מוטעית), אין העתקה לא מסחרית מהווה גניבה. זאת משום שאני טוען במאמר (ומוכיח) שאין לבעלי זכויות היוצרים על תוכן המוגן בהם, זכות *אתית* [1] לבצע רגולציה של העתקה ושימוש לא מסחריים בהם. מחר אני יכול לחוקק חוק שאוסר על שתיית משקאות אלכוהוליים, עישון, אכילת בשר עם חלב, ועוד. האם זה ימנע דברים כאלה? לא! האם אפשר להאשים מישהו שעבר עליהם? גם לא! משום שהחוקים האלה הם לא אתיים ולא רציונליים. (ראה למשל http://en.wikipedia.org/wiki/Prohibition#United_States ). כמו-כן גם חוק האוסר על העתקה לא מסחרית של יצירה *פומבית* המוגנת בזכויות יוצרים איננו רציונלי ואיננו אתי. אולם יש דברים שכן ניתן להגביל אותם ועדיין אפשר להתפרנס מהם בכבוד: http://xrl.us/qxwz כל זאת מבלי לרדוף ולהטריד ילדים בני 10, שכל חטאם הוא שהם אוהבים להוריד ולשתף שירים או סרטים שהם אוהבים. את טיעוני סיימתי, אבל אני מוסיף משהו שאני חושב שתזהה: בזמן של צורך ציבורי דוחק, האם צריכים אנו לבזבז מאמץ חברתי על ייצור מוצרים מיושנים? האם עלינו תת לרבים להיות נצרכים בזמן שהמעטים מונעים מאתנו את המוצרים והשיטות הטובים יותר? האם ניעצר עי האמונה התפלה של זכויות פטנטים? האין זה ברור שהתעשיה אינה מסוגלת להתמודד עם המשבר הכלכלי הנוכחי? כמה, למשל, עוד נסבול את החוסר המביש במתכת רירדן? יש לכך צורך ציבורי זועק, שרירדן נכשל במילויו. מתי נשים סוף לחוסר-צדק חברתי וזכויות-יתר כלכליות? למה שרירדן יהיה היחיד המורשה לייצר את מתכת רירדן? (התרגום שלי, כמובן מתוך Atlas Shrugged של איין ראנד) כן, איין ראנד אכן תמכה בזכויות יוצרים, פטנטים וסימנים רשומים. אני גם תומך בכל הדברים האלה. אולם, ראוי לציין שאיין ראנד בפרוש ציינה שהחוק צריך לשקף את האתיקה האבסולוטית, ואין להאשים מי שעובר על חוקים שאינם רציונליים ואתיים בהפרתם, משום שהוא לא פושע. החוק בארהב קבע שאסור לבצע העתקה לא מחסרית של יצירה. אז מה? החוק לא נכון וראוי לשנותו. אני לא פוסל זכויות יוצרים באופן כללי, אבל חושב שלא ניתן להגביל את ההעתקה והשימוש הלא מסחריים ביצירה *ששוחררה לפומבי*. הגבלה של העתקה ושימוש מסחריים הוא, כמובן, סוגיה אחרת, שאני כן תומך בה. בכבוד רב, שלומי פיש [1] באתית הכוונה היא למה שנחשב לגיטימי מבחינת האתיקה האובייקטיבית המוכחת בעזרת הלוגיקה מהנחות יסוד בסיסיות כמו טבעם הביולוגי של בני-האדם. - Shlomi Fish [EMAIL PROTECTED] Homepage:http://www.shlomifish.org/ Chuck Norris wrote a complete Perl 6 implementation in a day but then destroyed all evidence with his bare hands, so no one will know his secrets.
Re: A professional Musician's View
ציטוט Uri Bruck: Yosef, The quote you're replying to is entirely Shlomi's words. Not mine. Uri My apologies; I knew I was talking to Shlomi, I just snipped the wrong lines. Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. ועל איזה זכויות אני מדבר? בנוגע לעצמים חומריים כמו הלפטופ שלי, ברור שזו זכות הקניין. ומה בנוגע לדברים רוחניים? אם נתייחס לפטנטים וזכויות-יוצרים (ולא לסימנים רשומים כרגע), כאן עליך לשים לב שהיוצר השקיע מזמנו, מרצו וכשרונו, שלך אין, ויצר משהו חדש. לי זה ברור שהזכות על שימוש כלשהו ביצירה שייכת בלעדית ליוצר. ולא רק זה, אלא שמאחר והזכות שייכת לו, הוא רשאי לעשות בה כבכל קניין אחר - למכור אותה, להשכיר אותה וכו'; אתה לעומת זאת חסר כל זכות ביצירה - אין לך זכות להעתיק, לסמפל או כל דבר אחר, ולא משנה כמה תספר לי על זכויות הפרט - עוד לא ראיתי שום זכות-פרט מבוססת פילוסופית שקובעת שיש לך זכות ביצירה של מישהו אחר, ולא משנה איזה חוק קובע שכן. אסייג את דברי: כאשר אתה יוצר יצירה שמנהלת דיאלוג עם יצירה של מישהו אחר, אני חושב שיש לך זכות מוגבלת לצטט (תמלילית, חזותית או קולית) אבל זו הסתייגות שצריך להפעיל בה שיקול דעת. בכל מקרה, העתקה מושלמת אינה נופלת תחת הסתייגות זו, ולכן היא מהווה מניעה שלא-בזכות של הכנסות משימוש ביצירה שהזכות עליו (על השימוש) היא של בעל זכויות ברור. כשאתה קונה דיסק, אתה קונה גם זכות השמעה בפורום מצומצם, וזה בבירור לא מה שאתה קונה ב-iTunes. לא מוצא חן בעיניך - אל תקנה, אבל אל תטען אין להם זכות כי בהחלט יש להם. את טיעוני סיימתי, אבל אני מוסיף משהו שאני חושב שתזהה: בזמן של צורך ציבורי דוחק, האם צריכים אנו לבזבז מאמץ חברתי על ייצור מוצרים מיושנים? האם עלינו תת לרבים להיות נצרכים בזמן שהמעטים מונעים מאתנו את המוצרים והשיטות הטובים יותר? האם ניעצר עי האמונה התפלה של זכויות פטנטים? האין זה ברור שהתעשיה אינה מסוגלת להתמודד עם המשבר הכלכלי הנוכחי? כמה, למשל, עוד נסבול את החוסר המביש במתכת רירדן? יש לכך צורך ציבורי זועק, שרירדן נכשל במילויו. מתי נשים סוף לחוסר-צדק חברתי וזכויות-יתר כלכליות? למה שרירדן יהיה היחיד המורשה לייצר את מתכת רירדן? (התרגום שלי, כמובן מתוך Atlas Shrugged של איין ראנד) - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
ציטוט Shlomi Fish: On Sunday 20 August 2006 15:16, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. ההגדרה המילונית לגניבה היא: http://www.m-w.com/cgi-bin/dictionary?book=Dictionaryva=theft http://en.wiktionary.org/wiki/theft אין שם שום דבר בנוגע לרכוש ממשי, ואם היה - יכולנו להכריז על ההגדרה כמשיושנת, מאחר והערכים המגדירים את ההבדל בין גניבה ושימוש הוגן הם יותר רחבים מהעולם החומרי, כפי שאתה יודע. הביאור שלי לסיבה מדוע העתקת תוכן המוגן בזכויות יוצרים איננה גניבה היא: http://xrl.us/qxxa זאת גם העמדה הרשמית של קרן התוכנה החופשית. סליחה, אין שם שום ביאור, רק חזרה על מה שכברת אמרת (שאינו מספק) ולא אכפת לי מה העמדה של קרן התוכנה החופשית במקרה שהם טועים. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. אני לא מסכים עם הגדרה זאת. גניבה היא לקיחה ללא רשות של רכוש מוחשי (tangible) מבעליו כך שיש לבעלו פחות עותק ממנו. לעומת זאת העתקה (או אף שיתוף) לא מסחריים של יצירת אומנות אינה מהווה גניבה משום שערכה לא יורד, וזה לא כאילו האמן איבד אותה לנצח. בטח שערכה יורד. קודם ערכה היה 47 לקוחות משלמים ועכשיו ערכה הוא 46 לקוחות משלמים. לגבי ערכה האומנותי, וודאי שהוא לא יורד, אבל אם אתה מכיר בכך שליצירה יש ערך אומנותי, אתה צריך לתת תמורתו ערך אחר (לפי דרישת היוצר), ואם לא, אז עזוב את היצירה בשקט, ממילא אין לה ערך בשבילך. גם לפי ההגדרה שלך (שהיא מוטעית), אין העתקה לא מסחרית מהווה גניבה. זאת משום שאני טוען במאמר (ומוכיח) שאין לבעלי זכויות היוצרים על תוכן המוגן בהם, זכות *אתית* [1] לבצע רגולציה של העתקה ושימוש לא מסחריים בהם. אז אל תקרא לזה גניבה. תקרא לזה אלברט אם אתה רוצה. ליוצרים יש זכות אתית לקבוע מה ייעשה עם היצירה שלהם. לגבי הגבולות של שימוש הוגן, זה וויכוח לפעם אחרת. קראתי את המאמר שלך יותר מפעם אחת, ואין שם שום הוכחה לכלום, ולו רק מפני שכל המבנה הלוגי של המאמר נשען על הטענה שהפרת זכויות יוצרים אינה גניבה, ואת זה אפילו לא ניסית להוכיח. מחר אני יכול לחוקק חוק שאוסר על שתיית משקאות אלכוהוליים, עישון, אכילת בשר עם חלב, ועוד. האם זה ימנע דברים כאלה? לא! האם אפשר להאשים מישהו שעבר עליהם? גם לא! משום שהחוקים האלה הם לא אתיים ולא רציונליים. (ראה למשל http://en.wikipedia.org/wiki/Prohibition#United_States ). אני בהחלט מסכים שחוקים לא תמיד מייצגים את הצדק. לא על זה הוויכוח. כמו-כן גם חוק האוסר על העתקה לא מסחרית של יצירה *פומבית* המוגנת בזכויות יוצרים איננו רציונלי ואיננו אתי. אולם יש דברים שכן ניתן להגביל אותם ועדיין אפשר להתפרנס מהם בכבוד: http://xrl.us/qxwz כל זאת מבלי לרדוף ולהטריד ילדים בני 10, שכל חטאם הוא שהם אוהבים להוריד ולשתף שירים או סרטים שהם אוהבים. נכון. צריך לרדוף את ההורים שלהם שלא לימדו אותם לכבד את הכשרון והיכולת של אחרים. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
On Sunday, August 20 2006 05:39, Uri Bruck wrote: Original Message Subject: Re: Re: A professional Musician's View] Date: Sun, 20 Aug 2006 00:15:32 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] העניין תמריץ ליצרנים...הבה נדבר על משהו שקל להבין. מכונית חדשה היא גם סוג של יצירה שמסייעת למין האנושי. האם כשמישהו מייצר מכונית חדשה אתה מצפה שיהפוך אותה לנחלת הכלל? לא, ברור שלא...כי פה העניין על דבר מוחשי - אין ברירה אלא לשלם - ועל דבר שהוא לכאורה לא מוחשי אתם לא חשים צוך לשלם. אני לא חושבת שליצירה כלשהיא או שיצירה כלשהיא היא של האנושות. אם כך, לך למוזיאון תל אביב, הורד ציור מהקיר וקח אותו אליך למספר ימים - כי הוא גם שלך... אני אגיד מה שאני, אישית, מרגיש; אני לא בטוח שזו עמדה משקפת בקהילה כאן, אבל היא מאד מתחברת לאידאלים של התוכנה החופשית. ואני מרגיש בהחלט צורך לשלם על משאבים מתכלים -- מוצרים פיסיים מצד אחד, וזמן עבודה מצד שני. מעבר לכך, אני מכבד את החוקים הקיימים. מה זאת אומרת שיצירה שלי שייכת למין האנושי? ואם אני לא רוצה? ואם אני לא רוצה שיצירה שלי תהיה נחלת הכלל? אלא רק נחלתו של מישהו שקונה אותה? אני לא מעוניינת שהמוסיקה שלי תסתובב חופשית. ולכן אין זכות לאיש להעתיקה, אלא אם כן קיבל רשות מפורשת ממני. אני מבין את הטיעון הזה כטיעון אמוציונאלי, אבל אני לא יכול לקבל אותו כטיעון רציונאלי. הוא, באופן בסיסי, מניח את המבוקש: אני ניסיתי להעמיד בספק את בעלותך המוחלטת על היצירה שיצרת, ואת מסרבת לשקול את הרעיון. על הטענה היצירה לא שלך באופן מוחלט, ועל כך מעידה מגבלת הזמן את מגיבה, בעצם, היא כן שלי. אם את רוצה לשכנע, את צריכה לתמוך את הטענה הזו. זה, עוד לפני שהגעתי אפילו לטענה שזכותה של כל האנושות נובעת מכך שהיצירה לא תיתכן בלי אלפי שנות יצירה שהיא מסתמכת עליהן במפורש ובנרמז, במודע ובתת-מודע. גודל ההשקעה שלך ביצירה, לכן, הוא, עם כל הכבוד, החלטה כלכלית (ורגשית) שלך, ולא טיעון מוסרי על זכויות; ולכן, הוא אינו רלוונטי. הוא רלוונטי לחלוטין ברגע שאין לי שום יומרה להוסיף מימד לתרבות האנושית הכללית, אלא אני עושה את עבודתי. ועל עבודתי אני רוצה תשלום. כמה את רוצה לשעה? או שמא את מעדיפה לקבל תשלום בקבלנות? לא? זה לא עובד ככה? אז יש לי חדשות בשבילך. ככה זה עובד כשמקבלים תשלום על עבודה. מה שאת רוצה הוא שהעבודה שלך תייצר לך הכנסה פאסיבית -- שלאחר השקעה מסויימת, תוכלי לשבת עם הרגליים למעלה ולהמשיך לקבל הכנסות. החוקים הקיימים תומכים בכך במידה מסויימת, אבל אני לא רואה שום עוול עצום בכך שרק תקבלי שכר-עבודה; ובוודאי שאינני רוצה בחוקים שיקלו עלייך להשיג את המטרה הזו. האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. חד, חלק, ופשוט, לא נכון. אם היא הייתה שלך, זכויות היוצרים לא היו פגות לעולם. היא של העולם, אבל הוא נותן לך בלעדיות עליה לתקופת-זמן מוגבלת. זכויות היוצרים הם שלי כל עוד אני חיה ומתפרנסת מהם וכל עוד יורשי (מדרגה ראשונה-שנייה) יכולים להתפרנס מהם. נכון, אלו החוקים הקיימים. אבל שוב, זו לא זכות טבעית, אלא מדיניות כלכלית. את יודעת שכשזכויות היוצרים הוגדרו לראשונה בחוק, רק לפני כמאתיים שנה, הן הוגבלו לפחות מעשרים שנה? לגבי הקלטות של מבצעים - כן, למבצעים מגיע לקבל שכר. אף אחד לא מתווכח על זה. השאלה היא לא אם מגיע להם שכר, אלא כמה שכר מגיע להם ועל מה; וחשוב מכך, מה מותר להקריב על מזבח זכותם לקבל את השכר הזה. סליחה מה זאת אומרת להקריב על מזבח השכר? אדם עשה עבודה - מגיע לו לקבל שכר. נקודה. מוסכם. מגיע לו לקבל % מסוים מכל מי שמשתמש במוצר זלו. לא מוסכם. אבל חשוב: מה זאת אומרת להקריב על מזבח השכר? זאת אומרת שעל פי הצעת החוק החדשה, שלטענתך באה להבטיח את תשלום השכר הזה, יהיה אסור לעשות כל מיני דברים. למשל, ההצעה, לפי כל פרשנות שהיא, מוציאה מחוץ לחוק מנגנון (BitTorrent) שמשמש (גם) להפצה קלה קלה של קבצים חוקיים למהדרין. אז הדיון הוא האם ראוי להקריב את ביט-טורנט על מזבח של תשלום שכר בצורה ספציפית לעובדים מסויימים. שי.
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: Lots of text with three links about the copyright status of Happy Birthday, a fact which I did not challenge, but nothing about the story about that documentary film. The author of one of those links also writes: ניסית את גוגל? חיפשתי happy birthday copyright documentary והתוצאה הראשונה שמצאתי היא זאת: http://blogger.xs4all.nl/maja/archive/2005/10/25/64450.aspx ומצאתי שם הרבה תוצאות נוספות שמדברות על אותו סרט. אני לא בטוח שזה אותו סרט שאני התכוונתי אליו (כאמור, אני רק זוכר שראיתי כתבה על הנושא, אבל לא זכרתי על מי היה הסרט התיעודי). לא ניסיתי לחפש מספיק זמן כדי למצוא לינק מאתר חדשות רציני. אולי מישהו אחר יימצא. -- Nadav Har'El| Sunday, Aug 20 2006, 26 Av 5766 [EMAIL PROTECTED] |- Phone +972-523-790466, ICQ 13349191 |The 3 stages of sex: Tri-weekly, try http://nadav.harel.org.il |weekly, try weakly. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
Nadav Har'El wrote: On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: Lots of text with three links about the copyright status of Happy Birthday, a fact which I did not challenge, but nothing about the story about that documentary film. The author of one of those links also writes: ניסית את גוגל? אני אמור לדאוג לאסמכתות של אלון? חיפשתי happy birthday copyright documentary והתוצאה הראשונה שמצאתי היא זאת: http://blogger.xs4all.nl/maja/archive/2005/10/25/64450.aspx ומצאתי שם הרבה תוצאות נוספות שמדברות על אותו סרט. אני לא בטוח שזה אותו סרט שאני התכוונתי אליו (כאמור, אני רק זוכר שראיתי כתבה על הנושא, אבל לא זכרתי על מי היה הסרט התיעודי). לא ניסיתי לחפש מספיק זמן כדי למצוא לינק מאתר חדשות רציני. אולי מישהו אחר יימצא. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
On 8/20/06, Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] wrote: Nadav Har'El wrote: On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: Lots of text with three links about the copyright status of Happy Birthday, a fact which I did not challenge, but nothing about the story about that documentary film. The author of one of those links also writes: ניסית את גוגל? אני אמור לדאוג לאסמכתות של אלון?Yes, if you are trying to have productive discussion, and honestly intrested in knowing the truth about things.No, if you are trying to prove that you are right. חיפשתי happy birthday copyright documentary והתוצאה הראשונה שמצאתי היא זאת: http://blogger.xs4all.nl/maja/archive/2005/10/25/64450.aspx ומצאתי שם הרבה תוצאות נוספות שמדברות על אותו סרט. אני לא בטוח שזה אותו סרט שאני התכוונתי אליו (כאמור, אני רק זוכר שראיתי כתבה על הנושא, אבל לא זכרתי על מי היה הסרט התיעודי). לא ניסיתי לחפש מספיק זמן כדי למצוא לינק מאתר חדשות רציני. אולי מישהו אחר יימצא. --Thanks,Urihttp://translation.israel.net-To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED]For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]
E L wrote: On 8/20/06, *Uri Bruck* [EMAIL PROTECTED] mailto:[EMAIL PROTECTED] wrote: Nadav Har'El wrote: On Sun, Aug 20, 2006, Uri Bruck wrote about Re: [Fwd: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]]: Lots of text with three links about the copyright status of Happy Birthday, a fact which I did not challenge, but nothing about the story about that documentary film. The author of one of those links also writes: ניסית את גוגל? אני אמור לדאוג לאסמכתות של אלון? Yes, if you are trying to have productive discussion, and honestly intrested in knowing the truth about things. No, if you are trying to prove that you are right. No. If Alon claims that something happened, he should provide his own citations. I pointed out the problems with the ones he provided so far, and clarified my question. חיפשתי happy birthday copyright documentary והתוצאה הראשונה שמצאתי היא זאת: http://blogger.xs4all.nl/maja/archive/2005/10/25/64450.aspx ומצאתי שם הרבה תוצאות נוספות שמדברות על אותו סרט. אני לא בטוח שזה אותו סרט שאני התכוונתי אליו (כאמור, אני רק זוכר שראיתי כתבה על הנושא, אבל לא זכרתי על מי היה הסרט התיעודי). לא ניסיתי לחפש מספיק זמן כדי למצוא לינק מאתר חדשות רציני. אולי מישהו אחר יימצא. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] mailto:[EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED] mailto:[EMAIL PROTECTED] -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: A professional Musician's View]
Shai Berger wrote: On Sunday, August 20 2006 13:15, Uri Bruck wrote: Original Message Subject: Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]] Date: Sun, 20 Aug 2006 11:06:05 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] [EMAIL PROTECTED] אז זהו שאתה צודק בערךמותר לך לקנות את היצירה שלי...אבל גם כשקנית אותה...ואגב לא קנית את זכויותי עליה (קרא בעיון מה שכתוב על כל דיסק שאתה קונה) - אלא מותר לך להשתמש בזה להנאתך האישית בלבד ולא למנוע מכירת עותקים נוספים על ידי DISTRIBUTION שלה. בכל דיסק כתוב - unauthorised copying, public performance, hiring, renting and broadcasting of this recording prohibited זאת אומרת שיש חוזה כתוב על כל מוצר ובעצם ברגע שקנית את המוצ ר אתה מסכים לתנאיו...רק שאתם נלחמים פה להפר את זה... נכון שיש כאן אנשים שנלחמים גם למען המטרה הזו. הם לא הרוב. המטרה שכולנו נלחמים למענה -- שלשמה נוצר העמוד שעליו הגבת -- היא ביטול הצעת החוק הרעה של מרצ. אני מסכים שסעיף 4 הוא רע -ולא רק כיוון שהוא כתוב רע. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
On Sunday 20 August 2006 16:28, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Sunday 20 August 2006 15:16, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. ההגדרה המילונית לגניבה היא: http://www.m-w.com/cgi-bin/dictionary?book=Dictionaryva=theft http://en.wiktionary.org/wiki/theft אין שם שום דבר בנוגע לרכוש ממשי, ואם היה - יכולנו להכריז על ההגדרה כמשיושנת, מאחר והערכים המגדירים את ההבדל בין גניבה ושימוש הוגן הם יותר רחבים מהעולם החומרי, כפי שאתה יודע. טוב. הביאור שלי לסיבה מדוע העתקת תוכן המוגן בזכויות יוצרים איננה גניבה היא: http://xrl.us/qxxa זאת גם העמדה הרשמית של קרן התוכנה החופשית. סליחה, אין שם שום ביאור, רק חזרה על מה שכברת אמרת (שאינו מספק) ולא אכפת לי מה העמדה של קרן התוכנה החופשית במקרה שהם טועים. אוקיי. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. אני לא מסכים עם הגדרה זאת. גניבה היא לקיחה ללא רשות של רכוש מוחשי (tangible) מבעליו כך שיש לבעלו פחות עותק ממנו. לעומת זאת העתקה (או אף שיתוף) לא מסחריים של יצירת אומנות אינה מהווה גניבה משום שערכה לא יורד, וזה לא כאילו האמן איבד אותה לנצח. בטח שערכה יורד. קודם ערכה היה 47 לקוחות משלמים ועכשיו ערכה הוא 46 לקוחות משלמים. לקוחות משלמים היא פריביליגיה - לא זכות. זאת פריביליגיה שניתנת כתוצאה מהסכם המונופול של זכויות יוצרים המעוגנת בחוק. כך שאי אפשר לטעון שאבד לקוח במידה שמישהו העתיק את היצירה. ולא דיברתי על ערך במובן הזה. לגבי ערכה האומנותי, וודאי שהוא לא יורד, אבל אם אתה מכיר בכך שליצירה יש ערך אומנותי, אתה צריך לתת תמורתו ערך אחר (לפי דרישת היוצר), ואם לא, אז עזוב את היצירה בשקט, ממילא אין לה ערך בשבילך. ברגע שיצירה הפכה להיות פומבית בהחלטתו של יוצרה, הרי שזה לא נכון לאסור על הפצה ושימוש לא מסחריים שבה. אין זו חובתי לשלם ליוצר כדי להשתמש בה. גם לפי ההגדרה שלך (שהיא מוטעית), אין העתקה לא מסחרית מהווה גניבה. זאת משום שאני טוען במאמר (ומוכיח) שאין לבעלי זכויות היוצרים על תוכן המוגן בהם, זכות *אתית* [1] לבצע רגולציה של העתקה ושימוש לא מסחריים בהם. אז אל תקרא לזה גניבה. תקרא לזה אלברט אם אתה רוצה. ליוצרים יש זכות אתית לקבוע מה ייעשה עם היצירה שלהם. לגבי הגבולות של שימוש הוגן, זה וויכוח לפעם אחרת. קראתי את המאמר שלך יותר מפעם אחת, ואין שם שום הוכחה לכלום, ולו רק מפני שכל המבנה הלוגי של המאמר נשען על הטענה שהפרת זכויות יוצרים אינה גניבה, ואת זה אפילו לא ניסית להוכיח. אז אני אוכיח את זה עכשיו. ראשית אני אשתמש באותו טיעון שאיין ראנד השתמשה בו כשניסתה להראות מדוע האלטרואיזם (קרי ההנחה שאדם מחויב לתרום לזולת כדי שתהיה לו זכות קיום) אינו נכון. היא שאלה מדוע?. תנו לי סיבה טובה שזה נכון. אז עכשיו אני שואל אותך - הוכח בעזרת לוגיקה צרופה שיש לאסור שימוש והפצה לא מסחריים ביצירות תרבותיות. במאמר נתתי מספר רב של טיעונים שמראים עד כמה זה רצוי לאפשר זאת ולא רצוי לאסור על כך. הפצה ושימוש לא מסחריים של יצירות אומנות הם דבר יום-יומי, שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לאכוף אותו, שמבוצע באופן יום-יומי על ידי אנשים בכל הגילאים, ושמעולם לא הוכח שגורם להפסדים כספיים אצל בעלי זכויות היוצרים (ולעיתים אף היו מקרים שהראו שהוא מועיל להם על-ידי יצירת עניין ביצירותיהם, פרסום ויראלי וכו). מחר אני יכול לחוקק חוק שאוסר על שתיית משקאות אלכוהוליים, עישון, אכילת בשר עם חלב, ועוד. האם זה ימנע דברים כאלה? לא! האם אפשר להאשים מישהו שעבר עליהם? גם לא! משום שהחוקים האלה הם לא אתיים ולא רציונליים. (ראה למשל http://en.wikipedia.org/wiki/Prohibition#United_States ). אני בהחלט מסכים שחוקים לא תמיד מייצגים את הצדק. לא על זה הוויכוח. אוקיי. כמו-כן גם חוק האוסר על העתקה לא מסחרית של יצירה *פומבית* המוגנת בזכויות יוצרים איננו רציונלי ואיננו אתי. אולם יש דברים שכן ניתן להגביל אותם ועדיין אפשר להתפרנס מהם בכבוד: http://xrl.us/qxwz כל זאת מבלי לרדוף ולהטריד ילדים בני 10, שכל חטאם הוא שהם אוהבים להוריד ולשתף שירים או סרטים שהם אוהבים. נכון. צריך לרדוף את ההורים שלהם שלא לימדו אותם לכבד את הכשרון והיכולת של אחרים. אתה באמת חושב כך? סטאלמן אמר בהרצאה שלו שכשהוא היה ילד, המורה שלו ביקשה מהילדים שישתפו אחרים בממתקים שהביאו מהבית כי שיתוף זה כיף, וזה נחמד לתת ולקבל.. והנה פתאום אתה צריך להגיד לילד יוסי, אל תשתף אחרים במוזיקה [1] שלך! זה אסור על פי החוק!. כמדומני היית בהרצאה של סטאלמן. כדאי שתחשוב טוב איזה ערכים כדאי לחנך את הילדים וגם אם זה תפקיד ההורים להנחיל ערכים עי הטפה או מה שלא יהיה או לחליפין לתת לילד את הכלים הפסיכולוגיים והחשיבתיים לבנות לעצמו אופי ומערכת אידיאלית משל עצמו. בכבוד רב, שלומי פיש [1] - או תוכנה או מה שלא יהיה. - Shlomi Fish [EMAIL PROTECTED] Homepage:http://www.shlomifish.org/ Chuck Norris wrote a complete Perl 6 implementation in a day but then destroyed all evidence
Re: A professional Musician's View
On Sun, 20 Aug 2006, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. במקום להמציא הגדרות, ניתן לפנות חוק העונשין (התשלז 1977; נוסח משולב) פרק יא סימן א' סעיף 383: '''גניבה - מהי * א. אדם גונב דבר אם הוא - o 1. נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע; o 2. בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר. ... * ג. לענין גניבה - o 1. נטילה - לרבות השגת החזקה - + א. בתחבולה; + ב. בהפחדה; + ג. בטעות הבעל ובידיעת הנוטל שההחזקה הושגה כך; + ד. במציאה, אם בזמן המציאה מניח המוצא שאפשר באמצעים סבירים לגלות את הבעל; o 2. נשיאה - לרבות הסרת דבר ממקומו, ובדבר המחובר - הסרתו לאחר ניתוקו הגמור; o 3. בעלות - לרבות בעלות חלקית, החזקה, זכות החזקה או שליטה; o 4. דבר הניתן להיגנב - דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין - לאחר ניתוקו מהם.''' לפי הגדרה זו, ברור ומובן מאילו שהפרת זכויות יוצרים אינה גניבה. אלון -- This message was sent by Alon Altman ([EMAIL PROTECTED]) ICQ:1366540 GPG public key at http://8ln.org/pubkey.txt Key fingerprint = A670 6C81 19D3 3773 3627 DE14 B44A 50A3 FE06 7F24 -- -=[ Random Fortune ]=- The first half of our lives is ruined by our parents and the second half by our children. -- Clarence Darrow - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
ציטוט Shlomi Fish: On Sunday 20 August 2006 16:28, Yosef Meller wrote: מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. אני לא מסכים עם הגדרה זאת. גניבה היא לקיחה ללא רשות של רכוש מוחשי (tangible) מבעליו כך שיש לבעלו פחות עותק ממנו. לעומת זאת העתקה (או אף שיתוף) לא מסחריים של יצירת אומנות אינה מהווה גניבה משום שערכה לא יורד, וזה לא כאילו האמן איבד אותה לנצח. בטח שערכה יורד. קודם ערכה היה 47 לקוחות משלמים ועכשיו ערכה הוא 46 לקוחות משלמים. לקוחות משלמים היא פריביליגיה - לא זכות. זאת פריביליגיה שניתנת כתוצאה מהסכם המונופול של זכויות יוצרים המעוגנת בחוק. כך שאי אפשר לטעון שאבד לקוח במידה שמישהו העתיק את היצירה. באותה מידה ששכר דירה הוא פריווילגיה של המשכיר - החוק מגן כאן על זכות מוסרית ומתוקף הזכות הזו הוא מעניק את מה שאתה קורא לו פריווילגיה - הגנה על זכות הקניין. ולא דיברתי על ערך במובן הזה. לגבי ערכה האומנותי, וודאי שהוא לא יורד, אבל אם אתה מכיר בכך שליצירה יש ערך אומנותי, אתה צריך לתת תמורתו ערך אחר (לפי דרישת היוצר), ואם לא, אז עזוב את היצירה בשקט, ממילא אין לה ערך בשבילך. ברגע שיצירה הפכה להיות פומבית בהחלטתו של יוצרה, הרי שזה לא נכון לאסור על הפצה ושימוש לא מסחריים שבה. אין זו חובתי לשלם ליוצר כדי להשתמש בה. למה זה לא נכון? מי אמר שכשהיוצר משחרר את היצירה לפומבי הוא מחליט לשחרר אותה לכל דכפין? כפי שאני רואה את זה, היוצר משחרר את היצירה עבור אלו שמסוגלים לתת את הערך שלה בחזרה. זה שיש מסע פרסום והשמעות פומביות לא הופך את היצירה לנחלת הכלל - שהרי הכלל לא הפעיל ולו ניורון אחד כדי ליצור אותה. גם לפי ההגדרה שלך (שהיא מוטעית), אין העתקה לא מסחרית מהווה גניבה. זאת משום שאני טוען במאמר (ומוכיח) שאין לבעלי זכויות היוצרים על תוכן המוגן בהם, זכות *אתית* [1] לבצע רגולציה של העתקה ושימוש לא מסחריים בהם. אז אל תקרא לזה גניבה. תקרא לזה אלברט אם אתה רוצה. ליוצרים יש זכות אתית לקבוע מה ייעשה עם היצירה שלהם. לגבי הגבולות של שימוש הוגן, זה וויכוח לפעם אחרת. קראתי את המאמר שלך יותר מפעם אחת, ואין שם שום הוכחה לכלום, ולו רק מפני שכל המבנה הלוגי של המאמר נשען על הטענה שהפרת זכויות יוצרים אינה גניבה, ואת זה אפילו לא ניסית להוכיח. אז אני אוכיח את זה עכשיו. ראשית אני אשתמש באותו טיעון שאיין ראנד השתמשה בו כשניסתה להראות מדוע האלטרואיזם (קרי ההנחה שאדם מחויב לתרום לזולת כדי שתהיה לו זכות קיום) אינו נכון. היא שאלה מדוע?. תנו לי סיבה טובה שזה נכון. אז עכשיו אני שואל אותך - הוכח בעזרת לוגיקה צרופה שיש לאסור שימוש והפצה לא מסחריים ביצירות תרבותיות. במאמר נתתי מספר רב של טיעונים שמראים עד כמה זה רצוי לאפשר זאת ולא רצוי לאסור על כך. הפצה ושימוש לא מסחריים של יצירות אומנות הם דבר יום-יומי, שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לאכוף אותו, שמבוצע באופן יום-יומי על ידי אנשים בכל הגילאים, ושמעולם לא הוכח שגורם להפסדים כספיים אצל בעלי זכויות היוצרים (ולעיתים אף היו מקרים שהראו שהוא מועיל להם על-ידי יצירת עניין ביצירותיהם, פרסום ויראלי וכו). טענה: הורדת מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות אינה מוסרית. * הערה: השתמשתי בטענה ובמספר מקומות בהוכחה בצמצומים כמו מוזיקה במקום קניין רוחני, אבל אני חושב שטריוויאלי לבצע את ההרחבות המתאימות, בתנאי שההגדרות הנכונות מוסכמות. הוכחה: 1. הנחת יסוד: יחסים מוסריים בין אנשים (באופן כללי, ללא צמצום הדיון לצורות חברתיות ספציפיות כגון משפחה / קבוצה שיתופית) צריכים להיות מבוססים על מסחר הוגן של ערך תמורת ערך. 2. הנחת יסוד: ערך של יצירה, בזמן יצירתה, שייך ליוצר שלה. 3. הנחת יסוד: יצירה אינה חומרית בלבד, אלא יכולה להיות גם יצירה של הרוח האנושית. 4. 2,3 - ליצירות הרוח האנושית יש ערך השייך ליוצרן. 5. 1,4 - ליוצר של יצירה הנובעת מהרוח יש זכות להשתמש בה בסחר על בסיס ערך תמורת ערך, וזכות הקניין שלו ביצירה נותנת לו את הזכות להחליט על השימוש בה. הגדרה: פעילות מסחרית - פעילות בה מתבצעת החלפה של ערך תמורת ערך בהסכמת כל הצדדים השותפים לפעילות. טענת עזר (6): הורדת מוזיקה שלא ברשות בעל הזכויות בה היא לא פעילות מסחרית. הוכחה: טריוויאלי - המוריד מקבל ערך ולא נותן את הערך שבעל הזכויות דורש. 7. 5,6 - המוריד מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות ובעל הזכויות עצמו הם שני צדדים בפעילות לא מסחרית. 8. 1,7 - הורדת מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות אינה מוסרית. הא לך! ועד שלא תפריך את זה כל שאר הטיעונים לא רלוונטיים. כל זאת מבלי לרדוף ולהטריד ילדים בני 10, שכל חטאם הוא שהם אוהבים להוריד ולשתף שירים או סרטים שהם אוהבים. נכון. צריך לרדוף את ההורים שלהם שלא לימדו אותם לכבד את הכשרון והיכולת של אחרים. אתה באמת חושב כך? סטאלמן אמר בהרצאה שלו שכשהוא היה ילד, המורה שלו ביקשה מהילדים שישתפו אחרים בממתקים שהביאו מהבית כי שיתוף זה כיף, וזה נחמד לתת ולקבל.. והנה פתאום אתה צריך להגיד לילד יוסי, אל תשתף אחרים במוזיקה [1] שלך! זה אסור על פי החוק!. כמדומני היית בהרצאה של סטאלמן. וכשסטולמן הקדוש אמר את זה הוא כנראה שכח שהסוכריה שייכת לילד, המוזיקה לא. באותה צורה, כשאתה כותב תוכנה חופשית ומשתף אותה, זה לא אותו דבר כמו לצרוב לכל החברים שלך עותק פרוץ של חלונות. כדאי שתחשוב טוב איזה ערכים כדאי לחנך את הילדים וגם אם זה תפקיד ההורים להנחיל ערכים עי הטפה או מה שלא יהיה או לחליפין לתת לילד את הכלים הפסיכולוגיים והחשיבתיים לבנות לעצמו אופי ומערכת אידיאלית משל עצמו. חשבתי על זה הרבה בתקופה שעסקתי בחינוך, אבל אני לא רוצה לגלוש לדיון הזה עכשיו. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional
Re: A professional Musician's View
ציטוט Alon Altman: On Sun, 20 Aug 2006, Yosef Meller wrote: בטח שערכה יורד. קודם ערכה היה 47 לקוחות משלמים ועכשיו ערכה הוא 46 לקוחות משלמים. לגבי ערכה האומנותי, וודאי שהוא לא יורד, אבל אם אתה מכיר בכך שליצירה יש ערך אומנותי, אתה צריך לתת תמורתו ערך אחר (לפי דרישת היוצר), ואם לא, אז עזוב את היצירה בשקט, ממילא אין לה ערך בשבילך. לא.. קודם היו 46 לקוחות משלמים, עכשיו יש 46 לקוחות משלמים ולקוח לא-משלם אחד. אין כאן שינוי בערך. לא, הבחור שלא משלם הוא לא לקוח. לפחות לפי התפיסה שלי, שלקוח נותן ערך תמורת הערך שהוא קיבל - והוא נותן את הערך שבעל הזכויות רוצה ממנו. אבל כאן נכנס סיבוך שמקשה על חישוב הערך: האם מי שגנב את היצירה היה שומע אותה אם היה חייב לשלם עליה? אם כן, מן הראוי שישלם, ואם לא, יש להוקיעו כגנב - שלוקח ערך שנוצר עי אחר מבלי לתת תמורתו ערך משלו. אלון - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
ציטוט Alon Altman: On Sun, 20 Aug 2006, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ומהו שימוש לא נכון? האם ההגדרה לגניבה היא ההגדרה בקישור שנתת? אם כן, אני לא מקבל אותה, ובטח לא את הטענה שהדגמת אותה. מהי גניבה? אני מציע את ההגדרה הבאה: מניעה שלא-בזכות של דבר המגיע לבעליו *בזכות*. במקום להמציא הגדרות, ניתן לפנות חוק העונשין (התשלז 1977; נוסח משולב) פרק יא סימן א' סעיף 383: '''גניבה - מהי * א. אדם גונב דבר אם הוא - o 1. נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע; o 2. בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר. ... * ג. לענין גניבה - o 1. נטילה - לרבות השגת החזקה - + א. בתחבולה; + ב. בהפחדה; + ג. בטעות הבעל ובידיעת הנוטל שההחזקה הושגה כך; + ד. במציאה, אם בזמן המציאה מניח המוצא שאפשר באמצעים סבירים לגלות את הבעל; o 2. נשיאה - לרבות הסרת דבר ממקומו, ובדבר המחובר - הסרתו לאחר ניתוקו הגמור; o 3. בעלות - לרבות בעלות חלקית, החזקה, זכות החזקה או שליטה; o 4. דבר הניתן להיגנב - דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין - לאחר ניתוקו מהם.''' לפי הגדרה זו, ברור ומובן מאילו שהפרת זכויות יוצרים אינה גניבה. אלון אנחנו לא עוסקים כאן בחוק, אלא במוסר. ליתר דיוק - בניסיון להתאים את החוק למוסר. ולעניין ההגדרה שהצעת, סעיף ג' 4. לא מחייב קיום חומרי של הדבר הנגנב. הוא רק מחייב שהדבר הנגנב יהיה בעל ערך. האם יצירה רוחנית אינה בעלת ערך? אם כן, זכות הקניין ביצירה (זכות היוצרים) היא גם בעלת ערך, והזכות לעשות בקניין כרצונו של בעל הקניין (למכור או להשכיר או כל דבר אחר) נשללת מבעליו שלילת קבע, מאחר וברור שהשימוש שנעשה ביצירתו הוא לא כרצונו. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
On Sun, 20 Aug 2006, Yosef Meller wrote: טענה: הורדת מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות אינה מוסרית. * הערה: השתמשתי בטענה ובמספר מקומות בהוכחה בצמצומים כמו מוזיקה במקום קניין רוחני, אבל אני חושב שטריוויאלי לבצע את ההרחבות המתאימות, בתנאי שההגדרות הנכונות מוסכמות. הוכחה: 1. הנחת יסוד: יחסים מוסריים בין אנשים (באופן כללי, ללא צמצום הדיון לצורות חברתיות ספציפיות כגון משפחה / קבוצה שיתופית) צריכים להיות מבוססים על מסחר הוגן של ערך תמורת ערך. אני חולק על הנחת יסוד זו. הענקת מתנה היא לא מוסרית? 2. הנחת יסוד: ערך של יצירה, בזמן יצירתה, שייך ליוצר שלה. לא נכון אם היוצר קיבל תשלום עבור זמן עבודתו. אם אני עוד במפעל ומייצר משהו, הדבר שייך למפעל. בהנחה שהיוצר לא קיבל תמורה, וכל חומרי הגלם הם בבעלותו, אז כן 3. הנחת יסוד: יצירה אינה חומרית בלבד, אלא יכולה להיות גם יצירה של הרוח האנושית. מקובל לצורך הדיון. 4. 2,3 - ליצירות הרוח האנושית יש ערך השייך ליוצרן. מהנחה שהיא נוצרה שלא עבור אחר וללא תמורה. 5. 1,4 - ליוצר של יצירה הנובעת מהרוח יש זכות להשתמש בה בסחר על בסיס ערך תמורת ערך, וזכות הקניין שלו ביצירה נותנת לו את הזכות להחליט על השימוש בה. זכות קניין זה מושג חדש שלא הופיע קודם ואינו מבוסס בשום טענה קודמת. לא טענת שזכות הקניין נשמרת, וודאי שלא טענת שהזכות הזו נותנת לו להחילט על השימוש בה. אני מסכים שליוצר יש את הזכות למכור את היצירה שלו בסחר של ערך תמורת ערך, אך ברגע זה הוא מאבד את כל הזכויות הקנייניות שלו בה - בדיוק כמו עם קניין מוחשי. אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הגדרה: פעילות מסחרית - פעילות בה מתבצעת החלפה של ערך תמורת ערך בהסכמת כל הצדדים השותפים לפעילות. אין מה להתווכח עם הגדרות. אקבל הגדרה זו לצורך הדיון. טענת עזר (6): הורדת מוזיקה שלא ברשות בעל הזכויות בה היא לא פעילות מסחרית. הוכחה: טריוויאלי - המוריד מקבל ערך ולא נותן את הערך שבעל הזכויות דורש. בסדר. הבנתן ההגדרה. 7. 5,6 - המוריד מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות ובעל הזכויות עצמו הם שני צדדים בפעילות לא מסחרית. בסדר 8. 1,7 - הורדת מוזיקה ללא הסכמת בעל הזכויות אינה מוסרית. הגרירה המופרכת הזו נובעת מההסתמכות שלך ב- (1) על הגדרה מופרכת לאחר מכן. לפי ההגדרה שלך נתינת מתנות היא לא מוסרית, זוגיות היא לא מוסרית, ובעצם כל דבר שהוא לא סחר-מכר הוא לא מוסרי. אלון -- This message was sent by Alon Altman ([EMAIL PROTECTED]) ICQ:1366540 GPG public key at http://8ln.org/pubkey.txt Key fingerprint = A670 6C81 19D3 3773 3627 DE14 B44A 50A3 FE06 7F24 -- -=[ Random Fortune ]=- Post proelium, praemium. [After the battle, the reward.] - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
ציטוט Moshe Leibovitch: ניתן לראות את הנושא מזוית אחרת - פרסום היצירה ( מלשון הצגה לקהל הרחב ). זו בעצם סוג של תמורה לבעל הזכויות ( ראה ערך כלכלת רשת ). רק אם זו תמורה בעיני היוצר, וגם אז לא בטוח שזו *כל* התמורה ההוגנת עבור היצירה. והקובע בעניין זה צריך להיות היוצר. ללא רצון לפרסם את היצירה ( לאו דוקא מצד היוצר ) אין הרבה משמעות מעשית לכל הענין. מי שמקבל זוית ראיה זו, בהכרח יגיע לנושא התמורה מצד היוצר - העברת הזכויות לציבור תוך זמן כזה או אחר. אבל זכור שהמצב הזה הוא תוצאה של פשרה בין היוצרים לבין הציבור, שכן חוקי זכויות היוצרים התחילו את דרכם במדינות דמוקרטיות (בריטניה, ארהב) ולכן לעריצות הרוב היה משקל לא מבוטל בניסוחם. עד היום, לא שמעתי על מתן זכויות בעין לעד. בנוסף, לפי עניות דעתי ( ואשמח אם מישהו יאשר / יסתור ) , איש אינו יכול לנכס אליו את היצירה - לאו דוקא בנושא כספי אלא למשל לומר ברבים שהוא יצר אותה או לקחת חלקים ממנה ללא ציון המקור - לתמיד. מויש - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
On Sun, Aug 20, 2006, Alon Altman wrote about Re: A professional Musician's View: On Sun, 20 Aug 2006, Yosef Meller wrote: 2. הנחת יסוד: ערך של יצירה, בזמן יצירתה, שייך ליוצר שלה. לא נכון אם היוצר קיבל תשלום עבור זמן עבודתו. אם אני עוד במפעל ומייצר משהו, הדבר שייך למפעל. בהנחה שהיוצר לא קיבל תמורה, וכל חומרי הגלם הם בבעלותו, אז כן 3. הנחת יסוד: יצירה אינה חומרית בלבד, אלא יכולה להיות גם יצירה של הרוח האנושית. מקובל לצורך הדיון. בצמד הנחות אלו, בתוספת הפרשנות המדויקת (לדעתי) של אלון, קבור הכלב, ונהיה ברור מדוע זכויות יוצרים וזכויות רוחניות אחרות אינן יכולות להיות מוחלטות כמו זכויות קניין פיזיים ]1[. הבעיה היא שכמעט ולא קורה שהיצירה החדשה לא משתמשת בחומרי גלם רוחניים קודמים (להם אנחנו נוהגים לקרוא תרבות). אפילו היצירה הבסיסית ביותר, מנגינה חדשה לחלוטין - בנויה על פי תבניות של יצירות קודמות, על סולמות שהומצאו מזמן, ואפילו על תווים שאינם חוקי טבע אלא מוסכמות תרבותיות. החברה (society) עושה פה עם היוצר עסקה: היא מתירה ליוצר להשתמש בחומרי הגלם ששייכים לה ולבנות עליהם, ואף מלמדת אותו (בבתי ספר שנבנים על-ידי החברה) לעשות כן, ובתמורה יצירתו תזכה להגנה (או מונופול, או איך שתבחרו לקרוא לזה) מוגבלת בלבד שנועדה להבטיח ליוצר פרנסה סבירה ולנסות לקדם יצירה חדשה, אבל מצד שני תבטיח לחברה שבסופו של דבר, היצירה החדשה תחזור לחברה בתור חומר גלם ליצירה עתידית נוספת. ]1[ הערה: גם זכויות קניין פיזיים אינם מוחלטים. בעלות על סכין לא מקנה לי זכות לעשות בה מה שאני רוצה, כולל תקיעתה בגב של מישהו. בעלות על שטח אדמה לא מקנה לי זכות להקים בו מדינה, או להכריז עליו כשטח פטור ממסים. בעלות על רכב לא מונע מהמדינה את הזכות לגייס אותו למילואים (כמו במערכון הגשש) או להחרים אותו אם עברתי על חוקים אחרים. -- Nadav Har'El| Sunday, Aug 20 2006, 27 Av 5766 [EMAIL PROTECTED] |- Phone +972-523-790466, ICQ 13349191 |Why do doctors call what they do http://nadav.harel.org.il |practice? Think about it. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
On Sunday 20 August 2006 20:09, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: On Sunday 20 August 2006 18:05, Yosef Meller wrote: ציטוט Shlomi Fish: לקוחות משלמים היא פריביליגיה - לא זכות. זאת פריביליגיה שניתנת כתוצאה מהסכם המונופול של זכויות יוצרים המעוגנת בחוק. כך שאי אפשר לטעון שאבד לקוח במידה שמישהו העתיק את היצירה. באותה מידה ששכר דירה הוא פריווילגיה של המשכיר - החוק מגן כאן על זכות מוסרית ומתוקף הזכות הזו הוא מעניק את מה שאתה קורא לו פריווילגיה - הגנה על זכות הקניין. כפי שאמרתי זכויות יוצרים אינם קניין, וקניין רוחני איננו קניין. מכיוון שהמשכיר הוא בעל הדירה, הרי שהדירה היא רכושו (המוחשי) ולכן הוא יכול לקבוע תנאים למכירתה או להשכרתה. אך בעל זכויות יוצרים על יצירה - היצירה איננו רכושו, ואם הוא בחר להפיץ אותה ברבים, הרי שאין באפשרותו למנוע העתקה פרטית ולא מסחרית שלה. על האם זכויות יוצרים הן קניין אנחנו מדברים בשרשרת אחרת, לא אגיב כאן. לגבי האפשרות למנוע פעילות לא מוסרית - היא לא הופכת פעילות לא מוסרית למוסרית. נכון, אבל אם קשה לך למנוע פעילות כזאת וחלק גדול מהציבור (20% מהאמריקאים, אולי אפילו אחוז גבוה יותר בישראל), שהוא מלבד זאת שומר חוק ומוסרי ביותר, מבצע אותה וממשיך לבצע אותה, כדאי לשקול מחדש את ההנחה שהיא פעילות בלתי-מוסרית. אני כאמור: 1. אובייקטיבסט וככזה אינדיבודאליסט וקפילטיסט. 2. יוצר פורה. 3. תרמתי ותורם ממיטב זמני לקוד הפתוח. 4. עוזר לארגן פעילויות של קוד פתוח רבות בישראל. ובכל זאת מוריד קבצים המוגנים בזכויות יוצרים מהאינטרנט ומאזין למוזיקה שהורדתי (ועדיין לא קניתי) במחשב. האם לדעתך אני פושע? אני בניגוד לאנשים רבים אחרים מאמין שגם לא צריך להרגיש אשמה על כך שהורדתי שירים או שאני משתף אחרים בשירים שהורדתי, משום שזאת לא צריכה להיות עבירה על החוק. כך אני יכול גם להמשיך לעשות את מה שאני עושה ממילא וגם לא להרגיש רגשות אשמה על כך. ולא דיברתי על ערך במובן הזה. לגבי ערכה האומנותי, וודאי שהוא לא יורד, אבל אם אתה מכיר בכך שליצירה יש ערך אומנותי, אתה צריך לתת תמורתו ערך אחר (לפי דרישת היוצר), ואם לא, אז עזוב את היצירה בשקט, ממילא אין לה ערך בשבילך. ברגע שיצירה הפכה להיות פומבית בהחלטתו של יוצרה, הרי שזה לא נכון לאסור על הפצה ושימוש לא מסחריים שבה. אין זו חובתי לשלם ליוצר כדי להשתמש בה. למה זה לא נכון? מי אמר שכשהיוצר משחרר את היצירה לפומבי הוא מחליט לשחרר אותה לכל דכפין? כפי שאני רואה את זה, היוצר משחרר את היצירה עבור אלו שמסוגלים לתת את הערך שלה בחזרה. לא נכון. היוצר שחרר אותה ברבים. הוא רשאי להרוויח ממנה כסף על-ידי הגבלת ההפצה והשימוש המסחריים בה (מכירה בחנויות, שידור בתחנות רדיו/טלוויזיה וכו, ציטוטים/סימפולים וכו מסחריים, וכיוצא בזה). מה שהוא לא יכול להגביל זה הפצה ושימוש לא מסחריים. אם אני בבית שלי מוריד שיר או שומע שיר שהקלטתי או הורדתי זה לא ענייינו של אף אחד, משום שאין אינטרס מסחרי למנוע ממני זאת. כפי שאלון ציין זה לא פחות לקוח, אלא עוד מאזין, ובפוטנציה לקוח נוסף. לעומת זאת חנויות שמוכרות בכסף עותקים לא חוקיים של דיסקים, זה בהחלט דבר שאפשר לאסור עליו, מכיוון שזה שימוש מסחרי. אין לך שום זכות לקבוע מהו האינטרס המסחרי של בעל הזכות ביצירה. דווקא יש לי. אני, בתור מי שרוצה לשנות את החוק, יכול לומר שאת האינטרס המסחרי של בעל זכויות היוצרים ניתן לממש בדרך כזאת ולא בדרך אחרת. הדוגמא שלך בעייתית: דיסקים מיועדים לקהל הביתי ולכן אתה פוגע באינטרס המסחרי של בעל הזכויות. אפשר לומר שזה בקטן ושהפושע האמיתי הוא מי שמפיץ את הקבצים, אבל עדיין אתה לוקח ערך ולא נותן ערך חזרה. ובכל זאת - דיסקים מיועדים גם ל-: 1. מכירה (הפצה מסחרית). 2. שידור בתחנות רדיו, כולל רדיו אינטרנט (גם שימוש מסחרי) 3. יחצנות לאומן בשביל שאנשים יבואו להופעותיו, או יקנו דיסקים אחרים שלו. 4. וכו' אני גם לא לוקח שום ערך, משום שהערך נשאר שלם כפי שהוא. אני מעתיק מידע דיגיטלי - דלי של סיביות. זאת פעולה פשוטה, זולה, קלה, ולכן לא משהו שאפשר או רצוי לאכוף. [ הורד הדיון השייך למחרוזת אחרת ] כל זאת מבלי לרדוף ולהטריד ילדים בני 10, שכל חטאם הוא שהם אוהבים להוריד ולשתף שירים או סרטים שהם אוהבים. נכון. צריך לרדוף את ההורים שלהם שלא לימדו אותם לכבד את הכשרון והיכולת של אחרים. אתה באמת חושב כך? סטאלמן אמר בהרצאה שלו שכשהוא היה ילד, המורה שלו ביקשה מהילדים שישתפו אחרים בממתקים שהביאו מהבית כי שיתוף זה כיף, וזה נחמד לתת ולקבל.. והנה פתאום אתה צריך להגיד לילד יוסי, אל תשתף אחרים במוזיקה [1] שלך! זה אסור על פי החוק!. כמדומני היית בהרצאה של סטאלמן. וכשסטולמן הקדוש אמר את זה הוא כנראה שכח שהסוכריה שייכת לילד, המוזיקה לא. המוזיקה לא נכתבה על ידי הילד, אולם העותק שלה מוחזק על ידו. לכן, הוא רשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו. לא נכון. המוזיקה (במקרה של דיסק רגיל) נקנתה תחת תנאי מפורש המגביל את השימוש בה לשימוש שהוא לא מסחרי כהגדרת החוק (לא ההגדרה שנתתי במחרוזת אחרת). אז מה? אפשר לכתוב מה שרוצים על עטיפה של דיסקים כפי שאפשר לכתוב ב-EULAs של תוכנות. אבל קרוב לודאי אתה יודע שתנאי רישוי הם לא תמיד ברי-אכיפה ועל אחת כמה וכמה מוסרי או אתי. העתקה של דיסק ללא דרישת תשלום או בדרישת תשלום סמלי איננה שימוש מסחרי. זאת זכותה המלאה של אנשים שברשותם עותק של שיר להעתיק אותו לחבריהם. אם הם מנסים למכור אותו באופן מסחרי, זה כבר סיפור אחר. באותה צורה, כשאתה כותב תוכנה חופשית ומשתף אותה, זה לא אותו דבר כמו לצרוב לכל החברים שלך עותק פרוץ של חלונות. ייתכן שבתוכנות ראוי לאסור על העתקה לא מסחרית ללא ראשות, בשל המודל הכלכלי שלהן. אולם, יש לציין
Re: A professional Musician's View
On Sun, 20 Aug 2006, Yosef Meller wrote: כפי שאמרתי, ישנם סוגים ספציפיים של יחסים מוסריים בין אנשים שבהם ערך ניתן לא תמורת ערך בצורה מוסרית. אבל זה לא המקרה הכללי, מה גם שאני לא בטוח שנתינת מתנה היא לא תמורת ערך - פשוט הערך לא צויין ונמדד במדוייק עי כסף, אבל הערך יכול להיות אמון, אהבה או כל דבר אחר. לא סתם קיים המונח כפיות טובה לתאר מצב שבו הערך הלא-גשמי שרצית לקבל תמורת המתנה שלך לא ניתן חזרה, כאשר ההקשר החברתי ברור לכולם והערך המצופה ברור גם למקבל המתנה. אני לא רוצה לחיות בעולם שאתה חי בו. אתה טוען שתרומה לצדקה היא לא מוסרית? סיוע לעניים? כל זה נעשה תמורת ערך מסוים, ואם לא קיבלת משהו מהנתינה אז זה לא מוסרי? 2. הנחת יסוד: ערך של יצירה, בזמן יצירתה, שייך ליוצר שלה. לא נכון אם היוצר קיבל תשלום עבור זמן עבודתו. אם אני עוד במפעל ומייצר משהו, הדבר שייך למפעל. בהנחה שהיוצר לא קיבל תמורה, וכל חומרי הגלם הם בבעלותו, אז כן לא נכון. אם היוצר קיבל תשלום עבור זמן עבודתו, הוא נמצא בהסכם עם מי ששכר אותו לפיו הזכויות ביצירת הפועל עוברות למעביד - אבל בכל מקרה, הזכויות שייכות ליוצר, הן רק נמכרו בחוזה עתידי. פשוט לא נכון. ראה הסבר ב- http://www.copylaw.com/new_articles/wfh.html כמו כן, בחוק זכויות יוצרים (1911) כתוב במפורש: '''5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד' (1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות- היוצרים בה: בתנאי - (א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו עי אדם אחר והוכו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות- היוצרים; וכן (ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפי חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעתון, במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה.''' זכות קניין זה מושג חדש שלא הופיע קודם ואינו מבוסס בשום טענה קודמת. לא טענת שזכות הקניין נשמרת, וודאי שלא טענת שהזכות הזו נותנת לו להחילט על השימוש בה. אני מסכים שליוצר יש את הזכות למכור את היצירה שלו בסחר של ערך תמורת ערך, אך ברגע זה הוא מאבד את כל הזכויות הקנייניות שלו בה - בדיוק כמו עם קניין מוחשי. אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני באמת צריך להבהיר: השתמשתי במונח זכות קניין על-מנת לציין שהערך של היצירה שייך ליוצר. זכות הקניין נשמרת מכורח (1) - העברת השייכות בערך היא מוסרית רק אם היא מתבצעת תמורת הערך המתאים (שוב, למעט בלה בלה בלה ראה למעלה) משום שאני לא מסכים עם (1) - אני חושב שזה מוסרי להעניק דבר מה בעל ערך ללא כל תמורב, אז גם תוצאה זו אינה מוכחת. הגרירה המופרכת הזו נובעת מההסתמכות שלך ב- (1) על הגדרה מופרכת לאחר מכן. לפי ההגדרה שלך נתינת מתנות היא לא מוסרית, זוגיות היא לא מוסרית, ובעצם כל דבר שהוא לא סחר-מכר הוא לא מוסרי. לא הסתמכתי על שום הגדרה ב-1, וראה תשובתי ל-1. ועוד: האם אתה אוהב את זוגתך בלי לצפות שתחזיר לך אהבה, או אמון? וודאי שלא בשורת עסקאות שנעשות כל שעה, אבל עסקת הזוגיות כן דורשת ערך תמורת ערך, וההקשר החברתי ברור לכל הנוגעים בדבר. האם יחסים שבהם האישה אוהבת את הבעל והוא מכה אותה הם מוסריים? לא ולא! כמו שציינתי בתחילה, אני לא חושב שאין מקום לפילנתרופיה בעולם. האם זה לא מוסרי לחלוק שלא על מנת לקבל תמורה?! אני לא יודע על מה אתה מבסס את המוסר שלך, אבל נתינה ללא צפי לקבל תמורה נחשבת למעלה בכמעט כל תרבות מודרנית ועתיקה. אתה טוען שזה לא מוסרי? אלון -- This message was sent by Alon Altman ([EMAIL PROTECTED]) ICQ:1366540 GPG public key at http://8ln.org/pubkey.txt Key fingerprint = A670 6C81 19D3 3773 3627 DE14 B44A 50A3 FE06 7F24 -- -=[ Random Fortune ]=- When God created two sexes, he may have been overdoing it. -- Charles Merrill Smith - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
A professional Musician's View
This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject:Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. הערה - ובשיא העדינות - בולשיט היסטרי... קניין רוחני אינו מונופול לחברות - הוא בראש ובראשונה נועד להגן על האומן היוצר הבודד - וזכויות קניין רוחני, בכל העולם נהוגות עד 50-70 (משתנה מארץ לארץ) עד לאחר מותו. אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד - 113,000 שח...כן, כן...כללתי את עלויות כלי הנגינה, עלויות האולפן, שכר עבודה של החזרות וכו...) אז איזו זכות יש לך להעתיק מאיפה שהוא חינם ולשמוע מוסיקה שלי מבלי שאו שהענקתי לך את הזכות הזו על ידי זה שנתתי לך מתנה דיסק, או שקנית אותו? האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. אם מישהו רוצה להנות ממנה - הוא צריך לשלם לי בדרך זו או אחרת.וכפי שאתה רואה - קניין רוחני הוא קצוב. אם אתה רוצה היום לשמוע בטהובן...אתה יכול להוריד קבצי מידי של יצירותיו חינם. לגבי הקלטות של מבצעים - כן, למבצעים מגיע לקבל שכר. [edit]למעשה - מדובר בהפרה של מונופול?תרבותי. הפרה זו עשוייה להתבצע ללא משים, ועלולה לקרות בעת יצירה של תרבות חדשה המתבססת על תרבות קיימת. הפרה זאת וודאי אינה פוגעת בגופו ונפשו של בעל?המונופול, ואפילו אין ראיות ברורות שהיא מהווה פגיעה כלכלית במחזיק המונופול. הערה - קודם כל - השימוש במילה מונופול...היא הפוכה. לכל אומן יש זכות בלעדית על יצירתו. מי שרוצה לנכס יצירות שיצרו אחרים ואשר לא היה לו שום חלק ביצירתן הוא המונופוליסט האמיתי. אתה רוצה לשמוע מוסיקה בלי לשלם עליה...אתה רוצה לצפות בסרט בלי לשלם עליו...אתה חושב שעצם העובדה שאתה נושם ורוצה לשמוע מוסיקה - שזה סוג מסוים של שירות - חינם מחייב אותי להפסיד כסף...אחלה...תיצר לעצמך את התרבות שאתה רוצה צרוך. איש אינו עוצר אותך. [edit]עיקרון האיזון חוקי זכויות יוצרים נועדו ליצור התרבות עשירה. הערה- לא
Re: A professional Musician's View
It is clear that this person is (to put it mildly) not convinced by our arguments. I am curious whether existing formulations of the same message (say, by Lessig and some of the writings of Stallman, Moglen) would be more effective (having benefitted from years of polish). I think this demonstrates well that we have a long road ahead of us in explaining our views. We should keep in mind that for some, the current state is an important fixture of their lives, and they consider the situation in that context. This makes our attempt to popularize a different view of the matter difficult and sensitive. I think the perspective we need to explain is also difficult because it requires a rather long term view of culture, and an external view of laws (not considering them as fixed), which are both rare and hard. Maybe translating existing effective explanatory material would be a good idea. Anyone know whether stallmans classis about illegal debuggers has a hebrew translation? I think its a strong piece, and relevant to the DMCA laws. If not would care to collaborate with me on translating it? btw, does anyone know of a piece that is more directly connected to music and general culture (as opposed to advanced studies)? Daniel Vainsencher Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject: Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. הערה - ובשיא העדינות - בולשיט היסטרי... קניין רוחני אינו מונופול לחברות - הוא בראש ובראשונה נועד להגן על האומן היוצר הבודד - וזכויות קניין רוחני, בכל העולם נהוגות עד 50-70 (משתנה מארץ לארץ) עד לאחר מותו. אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד
Re: A professional Musician's View
עד כמה שקשה לי להודות, אני מסכים איתו. אם נעשה הקבלה לעולם התוכנה אז אף אחד לא מתרעם שחברת תוכנה שמה הגנות כמו דמואים או רשיונות דרקוניים. אולי קהילת התוכנה החופשית מתנגדת להם אבל היא לא יוצאת במחאה לאסור עליהם בחוק. בתאריך 19/08/06, Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] כתב: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject:Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. הערה - ובשיא העדינות - בולשיט היסטרי... קניין רוחני אינו מונופול לחברות - הוא בראש ובראשונה נועד להגן על האומן היוצר הבודד - וזכויות קניין רוחני, בכל העולם נהוגות עד 50-70 (משתנה מארץ לארץ) עד לאחר מותו. אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד - 113,000 שח...כן, כן...כללתי את עלויות כלי הנגינה, עלויות האולפן, שכר עבודה של החזרות וכו...) אז איזו זכות יש לך להעתיק מאיפה שהוא חינם ולשמוע מוסיקה שלי מבלי שאו שהענקתי לך את הזכות הזו על ידי זה שנתתי לך מתנה דיסק, או שקנית אותו? האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. אם מישהו רוצה להנות ממנה - הוא צריך לשלם לי בדרך זו או אחרת.וכפי שאתה רואה - קניין רוחני הוא קצוב. אם אתה רוצה היום לשמוע בטהובן...אתה יכול להוריד קבצי מידי של יצירותיו חינם. לגבי הקלטות של מבצעים - כן, למבצעים מגיע לקבל שכר. [edit]למעשה - מדובר בהפרה של מונופול?תרבותי. הפרה זו עשוייה להתבצע ללא משים, ועלולה לקרות בעת יצירה של תרבות חדשה המתבססת על תרבות קיימת. הפרה זאת וודאי אינה פוגעת בגופו ונפשו של בעל?המונופול, ואפילו אין ראיות ברורות שהיא מהווה פגיעה כלכלית במחזיק המונופול. הערה - קודם כל - השימוש במילה מונופול...היא הפוכה. לכל אומן יש זכות בלעדית על יצירתו. מי שרוצה לנכס יצירות שיצרו אחרים ואשר לא היה לו שום חלק ביצירתן הוא המונופוליסט האמיתי. אתה רוצה לשמוע מוסיקה בלי לשלם עליה...אתה רוצה לצפות בסרט בלי לשלם עליו...אתה חושב שעצם העובדה שאתה נושם ורוצה
Re: A professional Musician's View
אורי, האם המוסיקאית האלמונית (דרורה ברוק?) מעוניינת להיכנס לדיאלוג עם הקהילה, ולהתמודד ברצינות עם הטענות של הקהילה והבעיות הנובעות הן מגישתה שלה והן מגישות הפוכות? אני שואל מפני שבעיניי, רוב הטענות שהיא מעלה סובלות מחוסר רלוונטיות, כשלים לוגיים, וקוצר-ראייה היסטורי, ואני יכול להכנס להפרכה שלהן אחת לאחת (ואני בטוח שבעניין הזה אני לא לבד), אבל ההפרכה הזאת לא תהיה קונסטרוקטיבית אם היא תשאר בגבולות הקהילה; היא לא תעזור לנו לייצר הצעות אלטרנטיביות שיתקבלו גם על דעת היוצרים, אלא רק לבצר עמדות. On Saturday, August 19 2006 14:21, Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject: Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם.
Re: A professional Musician's View
Shai Berger wrote: אורי, האם המוסיקאית האלמונית (דרורה ברוק?) קודם כל, היא רחוקה מלהיות אלמונית. זו חלק מתוכנית ההופעות שלה לזמן הקרוב: http://bruck.israel.net/Drora/showprogram.php את קורות החיים גם תוכל למצוא על אותו אתר מעוניינת להיכנס לדיאלוג עם הקהילה, ולהתמודד ברצינות עם הטענות של הקהילה והבעיות הנובעות הן מגישתה שלה והן מגישות הפוכות? אני שואל מפני שבעיניי, רוב הטענות שהיא מעלה סובלות מחוסר רלוונטיות, כשלים לוגיים, וקוצר-ראייה היסטורי, ועם גישה כזו אתה רוצה להתחיל דיאלוג? אני חושב שהטענות שלה מצויינות, רלוונטיות, לוגיות ומשקפות מציאות. התגובה נכתבה לאחר שהיא קראה את הטקסטים על הקישור שציינתי. והיוותה התמודדות רצינית עם הטענות שהועלו באותם טקסטים. אני אעביר את מכתבך. ואני יכול להכנס להפרכה שלהן אחת לאחת (ואני בטוח שבעניין הזה אני לא לבד), אבל ההפרכה הזאת לא תהיה קונסטרוקטיבית אם היא תשאר בגבולות הקהילה; היא לא תעזור לנו לייצר הצעות אלטרנטיביות שיתקבלו גם על דעת היוצרים, אלא רק לבצר עמדות. On Saturday, August 19 2006 14:21, Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject:Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
וכמעט שכחתי: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A7 Uri Bruck wrote: Shai Berger wrote: אורי, האם המוסיקאית האלמונית (דרורה ברוק?) קודם כל, היא רחוקה מלהיות אלמונית. זו חלק מתוכנית ההופעות שלה לזמן הקרוב: http://bruck.israel.net/Drora/showprogram.php את קורות החיים גם תוכל למצוא על אותו אתר מעוניינת להיכנס לדיאלוג עם הקהילה, ולהתמודד ברצינות עם הטענות של הקהילה והבעיות הנובעות הן מגישתה שלה והן מגישות הפוכות? אני שואל מפני שבעיניי, רוב הטענות שהיא מעלה סובלות מחוסר רלוונטיות, כשלים לוגיים, וקוצר-ראייה היסטורי, ועם גישה כזו אתה רוצה להתחיל דיאלוג? אני חושב שהטענות שלה מצויינות, רלוונטיות, לוגיות ומשקפות מציאות. התגובה נכתבה לאחר שהיא קראה את הטקסטים על הקישור שציינתי. והיוותה התמודדות רצינית עם הטענות שהועלו באותם טקסטים. אני אעביר את מכתבך. ואני יכול להכנס להפרכה שלהן אחת לאחת (ואני בטוח שבעניין הזה אני לא לבד), אבל ההפרכה הזאת לא תהיה קונסטרוקטיבית אם היא תשאר בגבולות הקהילה; היא לא תעזור לנו לייצר הצעות אלטרנטיביות שיתקבלו גם על דעת היוצרים, אלא רק לבצר עמדות. On Saturday, August 19 2006 14:21, Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject: Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
On Saturday 19 August 2006 14:21, Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject: Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. ראה: http://xrl.us/qxww מקור זה (שאני כתבתי) והמסמך אליו הוא מקשר מסבירים מצוין מדוע: 1. קניין רוחני איננו כלל קניין. 2. קניין רוחני הוא מושג מזיק משום שהוא כולל בתוכו פטנטים, זכויות יוצרים וסימנים רשומים (וכן דברים יותר מזיקים כמו סודות מסחריים), שאין הרבה קשר ביניהם, ההתייחסות החוקית אליהם שונה, ואין לאגד אותם ייחד. כך שכל דיון במושג קניין רוחני איננה מועילה ומראה על בורות. (או לחליפין על כוונות זדון.) [edit]למעשה - מדובר בהפרה של מונופול?תרבותי. הפרה זו עשוייה להתבצע ללא משים, ועלולה לקרות בעת יצירה של תרבות חדשה המתבססת על תרבות קיימת. הפרה זאת וודאי אינה פוגעת בגופו ונפשו של בעל?המונופול, ואפילו אין ראיות ברורות שהיא מהווה פגיעה כלכלית במחזיק המונופול. הערה - קודם כל - השימוש במילה מונופול...היא הפוכה. לכל אומן יש זכות בלעדית על יצירתו. מי שרוצה לנכס יצירות שיצרו אחרים ואשר לא היה לו שום חלק ביצירתן הוא המונופוליסט האמיתי. אתה רוצה לשמוע מוסיקה בלי לשלם עליה...אתה רוצה לצפות בסרט בלי לשלם עליו...אתה חושב שעצם העובדה שאתה נושם ורוצה לשמוע מוסיקה - שזה סוג מסוים של שירות - חינם מחייב אותי להפסיד כסף...אחלה...תיצר לעצמך את התרבות שאתה רוצה צרוך. איש אינו עוצר אותך. [edit]עיקרון האיזון חוקי זכויות יוצרים נועדו ליצור התרבות עשירה. הערה- לא נכון - חוקי זכויות היוצרים נועדו להגן על הזכויות (שכל כך קל לרמוס) של היוצרים של התרבות.שכן אם תו יוגנו זכויותיהם, והם לא יוכלו להתפרנס בכבוד מהמקצוע - יכחדו בעלי המקצוע הללו ולא יהיו מוצרי תרבות חדשים. אני לא מסכים עם זאת. יש הרבה אנשים כיום המפיקים תרבות ומפיצים אותה באינטרנט ובאמצעים אחרים תחת רשיון המתיר העתקה ושימוש פרטי בלתי מוגבלים. ראה: http://xrl.us/qxwx וכן: http://xrl.us/qvoj האנשים האלה אינם מקבלים תמלוגים ישירות מכל הורדה של יצירותיהם באינטרנט, ובכל זאת
Re: A professional Musician's View
Shlomi Fish wrote: On Saturday 19 August 2006 14:21, Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject:Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. ראה: http://xrl.us/qxww מקור זה (שאני כתבתי) והמסמך אליו הוא מקשר מסבירים מצוין מדוע: אני מכיר את הטקסט והטקסט שלך אינו מסביר דבר אלא מנסה לקבוע עובדות 1. קניין רוחני איננו כלל קניין. 2. קניין רוחני הוא מושג מזיק משום שהוא כולל בתוכו פטנטים, זכויות יוצרים וסימנים רשומים (וכן דברים יותר מזיקים כמו סודות מסחריים), שאין הרבה קשר ביניהם, ההתייחסות החוקית אליהם שונה, ואין לאגד אותם ייחד. כך שכל דיון במושג קניין רוחני איננה מועילה ומראה על בורות. (או לחליפין על כוונות זדון.) לא רק שאתה טועה ומטעה, אתה גם עושה זאת בשפה מאוד לא מכובדת. זו איננה הדרך שבה אני מנהל דיונים. -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: A professional Musician's View
On Saturday 19 August 2006 20:13, Uri Bruck wrote: Shlomi Fish wrote: On Saturday 19 August 2006 14:21, Uri Bruck wrote: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject: Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To:Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References:[EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. ראה: http://xrl.us/qxww מקור זה (שאני כתבתי) והמסמך אליו הוא מקשר מסבירים מצוין מדוע: אני מכיר את הטקסט והטקסט שלך אינו מסביר דבר אלא מנסה לקבוע עובדות מדוע? Show me the Counter-arguments! (קובה גודינג ג'וניור דרך לינוס טורבלדס דרכי) 1. קניין רוחני איננו כלל קניין. 2. קניין רוחני הוא מושג מזיק משום שהוא כולל בתוכו פטנטים, זכויות יוצרים וסימנים רשומים (וכן דברים יותר מזיקים כמו סודות מסחריים), שאין הרבה קשר ביניהם, ההתייחסות החוקית אליהם שונה, ואין לאגד אותם ייחד. כך שכל דיון במושג קניין רוחני איננה מועילה ומראה על בורות. (או לחליפין על כוונות זדון.) לא רק שאתה טועה ומטעה, אתה גם עושה זאת בשפה מאוד לא מכובדת. זו איננה הדרך שבה אני מנהל דיונים. אני אודה אם תוכל להסביר מדוע אני טועה ומטעה. אך במכתב הזה שלך לא עשית דבר אלה להתחמק מהמשך הדיון וזריקת טענות לאויר בלי נתינת הוכחה. בכבוד רב, שלומי פיש - Shlomi Fish [EMAIL PROTECTED] Homepage:http://www.shlomifish.org/ Chuck Norris wrote a complete Perl 6 implementation in a day but then destroyed all evidence with his bare hands, so no one will know his secrets.
Re: A professional Musician's View
בשבת 19 אוגוסט 2006, 16:51, נכתב על ידי Nadav Vinik: עד כמה שקשה לי להודות, אני מסכים איתו. אם נעשה הקבלה לעולם התוכנה אז אף אחד לא מתרעם שחברת תוכנה שמה הגנות כמו דמואים או רשיונות דרקוניים. אולי קהילת התוכנה החופשית מתנגדת להם אבל היא לא יוצאת במחאה לאסור עליהם בחוק. ההצעה שלי בפרוש מתנגדת לחקיקה בנושאים טכנולוגיים. הכוונה שאין לכפות יישום DRM, אך באותו אופן אין לאסור שימוש ב־ DRM. כל מה שאני מבקש הוא שתהייה חובת *סימון* מוצרים שמוגבלים על־ידי DRM. מדובר בזכות בסיסית של הצרכן לדעת במה הוא משקיע את כספו. בתאריך 19/08/06, Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] כתב: This was written in response to some of the texts published here: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law Original Message Subject:Re: copyright Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] הסברים מצד מוסיקאי מקצועי: לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע מתחום המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם. בראש ובראשונה עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב ואנשים שמתפרנסים ממוסיקה: ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני פונה לא לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים שכתחביב כותבים שיר מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום) ללימודים מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או מהלחנה. היוצר - המלחין - למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות עבודה רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד יוצר, כמה שעות הוא משקיע וכו) אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן - שכוללת תשלום לאולפן ולנגנים. הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא חישוב שכר המבצעים עצמם). ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר קניין - ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני. המבצע - המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות וכו...ורק אז מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה, ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף - לאחר עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף בשבילנו . עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף עבורנו רישום של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין 50 אג' ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה. האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט היחידה של אומן לקבל שכר עבור יצירתו? - כתוב במסמך שלכם: . . [edit]קניין?רוחני לכאורה - לא רק שמדובר ברכוש, אלא שאין להאשים את הבעלים של הרכוש הזה בחמרנות. מסקנה: יש להגן על קניין רוחני לפחות כאילו היה רכוש פיזי. הערה- ובכן, יקירי, קניין רוחני הוא סוג של רכוש פיזי - יצירה שאני הקלטתי בכלי הנגינה שלי - יש לי באינטרפרטציה שלי - ייחודית לי ואשר אנשים אחרים מעוניינים לשמוע משום שאני אשת מקצוע שיש ערך מקצועי לביצוע שלי, לו לא היו אמצעים להקליטה - היו באים לקונצרט שלי ומשלמים כרטיס, או באים לשיעור נגינה ומשלמים עבור השיעור. ההקלטה מאפשרת להם לרכוש את דעתי (ונגן קלאסי - ביצוע שלו הוא בעצם הבעת דעתו על היצירה הכתובה, ונגן ג'אז או נגן אתני או מוסיקה קלה - היצירה היא שלו מלכתחילה)- ההקלטה - או התוכן במדיה הדיגיטלית - עליה אתה משלם וראוי שכך. כל העתקה של תוכן כזה גורממת לזה שמי שמעתיק יהנה חינם אין כסף ממשהו שאין לו בעלות עליו, ולמישהו אחר כן...הווה אומר - גניבה. למעשה - 'קניין?רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על?ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול?תרבותי, אפוא להבדיל מקניין?רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. הערה - ובשיא העדינות - בולשיט היסטרי... קניין רוחני אינו מונופול לחברות - הוא בראש ובראשונה נועד להגן על האומן היוצר הבודד - וזכויות קניין רוחני, בכל העולם נהוגות עד 50-70 (משתנה מארץ לארץ) עד לאחר מותו. אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד - 113,000 שח...כן, כן...כללתי את עלויות כלי הנגינה, עלויות האולפן, שכר עבודה של החזרות וכו...) אז איזו זכות יש לך להעתיק מאיפה שהוא חינם ולשמוע מוסיקה שלי מבלי שאו שהענקתי לך את הזכות הזו על ידי זה שנתתי לך מתנה דיסק, או שקנית אותו? האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. אם מישהו רוצה להנות ממנה - הוא צריך לשלם לי בדרך זו או אחרת.וכפי שאתה רואה - קניין רוחני הוא קצוב. אם אתה רוצה היום לשמוע בטהובן...אתה יכול להוריד קבצי מידי של יצירותיו חינם. לגבי הקלטות של מבצעים - כן, למבצעים מגיע לקבל שכר. [edit]למעשה - מדובר בהפרה של מונופול?תרבותי. הפרה
Re: A professional Musician's View
On Saturday 19 August 2006 21:06, Uri Bruck wrote: Shlomi Fish wrote: ראה: http://xrl.us/qxww מקור זה (שאני כתבתי) והמסמך אליו הוא מקשר מסבירים מצוין מדוע: אני מכיר את הטקסט והטקסט שלך אינו מסביר דבר אלא מנסה לקבוע עובדות מדוע? Show me the Counter-arguments! First show me an argument! (קובה גודינג ג'וניור דרך לינוס טורבלדס דרכי) 1. קניין רוחני איננו כלל קניין. 2. קניין רוחני הוא מושג מזיק משום שהוא כולל בתוכו פטנטים, זכויות יוצרים וסימנים רשומים (וכן דברים יותר מזיקים כמו סודות מסחריים), שאין הרבה קשר ביניהם, ההתייחסות החוקית אליהם שונה, ואין לאגד אותם ייחד. כך שכל דיון במושג קניין רוחני איננה מועילה ומראה על בורות. (או לחליפין על כוונות זדון.) לא רק שאתה טועה ומטעה, אתה גם עושה זאת בשפה מאוד לא מכובדת. זו איננה הדרך שבה אני מנהל דיונים. אני אודה אם תוכל להסביר מדוע אני טועה ומטעה. אך במכתב הזה שלך לא עשית דבר אלה להתחמק מהמשך הדיון וזריקת טענות לאויר בלי נתינת הוכחה. כל מה שאתה עושה בטקסט שלך זה לצטט את הטקסט המניפולטיבי של סטולמן. הוא לא מניפולטיבי. קניין רוחני הוא מושג חוקי מקובל, כך שדיון בו הוא רלוונטי. עצם העובדה שהוא מקובל לא עושה אותו פחות מטעה ומזיק. ישנם הרבה מושגים מקובלים שהם מטעים ולא נכונים. כך למשל את מה שאמרתי על כך כאן: http://groups.yahoo.com/group/hackers-il/message/1810 בתור מתרגם עליך לדעת שיש מונחים שהשימוש בהם קלוקל. אין לי ספק שישנם גם שימושים נכונים וגם שימושים לא נכונים בכלים החוקיים השונים המגינים על סוגים שונים של קניין רוחני, זה לא מבטל אותם. אין לי שום דבר נגד זכויות יוצרים, פטנטים או סימנים רשומים. אולם אני מתנגד בתוקף לאגד את שלושתם תחת המטריה של קניין רוחני, שכאמור איננה קניין, ולא נכונה משום שאלו שלושה עקרונות חוקיים שונים. סטולמן, בטקסט הספציפי הזה, לא שכנע אותי, וגם הציטטות שלו שמופיעות אצלך לא שיכנעו אותי. הטקסט שמופיע אצלי במאמר אינו שלו, אלא טקסט שאני כתבתי בהתבסס על מה שכתב במאמר, ועל מה שכתב קודם לכן כאן - http://www.gnu.org/philosophy/words-to-avoid.html - עם הרבה עיבוד מחשבתי משלי, וניסוח משלי. עצם העובדה שמושג מאגד תחתיו מושגים שונים לא מבטל אותו. נכון, אבל לפעמים כן. תוכנה הוא מושג שמאגד תחתיו גם תוכנה חופשית וגם תוכנה קניינית. האם יש להבין מכאן שכל דיון בתוכנה איננו מועיל ומראה על בורות ועל כוונות זדון? האנלוגיה לא נכונה כאן. המושג תוכנה קביל משום שתוכנות הם מוצרים וכלים כשם שקיימות מחלקות אחרות של מוצרים וכלים - כמו ציורים, כלי-עבודה, פירות, ירקות, מוצרי מזון, וכו, שגם הם מכילים הרבה מוצרים שונים, ביניאם כאלה המופצים תחת תנאי-הפצה ושימוש שונים, אבל הפונקציה שלהם נשארת קבועה. לעומת זאת, המטרה של זכויות יוצרים היא להגן על יצירות אומנות מפני שימוש לא הוגן בהם; המטרה של פטנטים היא לקבוע מונופול מוקצב לרעיונות טכנולוגיים; והמטרה של סימנים רשומים היא לדאוג שלא יהיה בלבול בקרב הצרכנים הקונים מוצרים שונים. אולם הם שלושה אלמנטים שונים של החוק, שהתפתחו בנפרד, ושאופן ההתיייחסות אליהם שונה. כך למשל אינני יכול לשלב חלק מיצירה המוגנת תחת זכויות יוצרים ביצירה שכתבתי, אבל אני כן יכול לשלב במקרים מסוימים סימנים רשומים, פשוט משום שאין מטרת הסימן הרשום למנוע כל שימוש בו, אלא למנוע בלבול בקרב הצרכנים. אני לא זורק טענות באוויר לצערי זה מה שעשית. אמרת אתה טועה ולא הסברת מדוע אני טועה. ייחוס מושגים כמו בורות וכוונות זדון למי שלא מסכים איתך, או למי שלא מקבל אוטומטית את הטענות שלך הוא זריקת טענות לאוויר. אני ייחסתי מושגים כמו בורות וכוונות זדון לאנשים שהתמשו בשימוש לא נכון מושגים כמו גניבה וקניין רוחני שכפי שהדגמתי בקישורים שקישרתי אליהם, אינם נכונים. לכן הסיבות היחידות שמישהו ישתמש בהם הם או מבורות, או שהוא מודע לבעייתיות שבהם ועושה בהם שימוש זדוני כדי להפנות את הויכוח לצד שלו באמצעות הטעייה קוגניטיבית. ואני לא מתחמק. אני לא פשוט מתכוון לנהל דיון עם מישהו שמנבל את פיו, או את מקלדתו. כרצונך, אני את שלי אמרתי. בכבוד רב, שלומי פיש - Shlomi Fish [EMAIL PROTECTED] Homepage:http://www.shlomifish.org/ Chuck Norris wrote a complete Perl 6 implementation in a day but then destroyed all evidence with his bare hands, so no one will know his secrets.
Re: A professional Musician's View
אורי ורשימה, שלום, הדברים שנאמרים על ידי האמנית הם קשים, נוקבים, ואני מאמין שזה עושה טוב לרשימה לקבל דיעות שכאלה אל תוכה, מאנשים שאינם משוייכים לקהל הטבעי שלה. בהקשר הזה חשוב לציין, שהצעת החוק גרמה להרבה אנטגוניזם דווקא בגלל שהיא נכתבה בצורה מאוד קיצונית. למעשה, הצעת החוק לוקחת את המלצות הוועדה שדנה בנושא, ומותירה אותן כקליפה ריקה. תימצתתי את המלצות הוועדה בתוך הוויקי, עם השגות שלי (דותן מזור) על מסקנותיה. הוועדה, דרך אגב, עשתה עבודה מאוד יסודית, וניתחה את הממצאים בצורה מעמיקה: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/DMCA_committee_analyze יש בעצם 2 שאלות שעולות מהדיון הזה: 1. מהי "קשת זכויות היוצרים" שעליהן אנחנו מוכנים להגן, כחברה? 2. עד כמה אנחנו מוכנים לפגוע בזכויות של אנשים, כדי להגן על הזכויות של היוצרים? לעניות דעתי, הנוסח הנוכחי של החוק המוצע, מציע תהליכים שהם לא פרופורציונליים לפגיעה הקניינית שמתבצעת ברכושם של האמנים. ניתן לקרוא את הניתוח שלי של החוק המוצע, בעמוד זה: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/DMCA_law_analyze בברכת שבוע טוב, דותן מזור -- Dotan Mazor http://www.dotanmazor.com
Re: A professional Musician's View
אני מתנצל על הניסוחים שלי, שלא היו ברורים מספיק. להלן מספר הבהרות: On Saturday, August 19 2006 18:19, Uri Bruck wrote: Shai Berger wrote: אורי, האם המוסיקאית האלמונית (דרורה ברוק?) קודם כל, היא רחוקה מלהיות אלמונית. לא התכוונתי אלמונית במובן הזה -- למרות שלפני היום לא שמעתי עליה; פשוט, המכתב לא כלל חתימה. השם הופיע רק בכותרות ההעברה שלך, ואני אף החמצתי אותו בקריאה הראשונה. מעוניינת להיכנס לדיאלוג עם הקהילה, ולהתמודד ברצינות עם הטענות של הקהילה והבעיות הנובעות הן מגישתה שלה והן מגישות הפוכות? אני שואל מפני שבעיניי, רוב הטענות שהיא מעלה סובלות מחוסר רלוונטיות, כשלים לוגיים, וקוצר-ראייה היסטורי, ועם גישה כזו אתה רוצה להתחיל דיאלוג? כן, כי אין ברירה אחרת, אבל שוב, הניסוח שלי היה רע ולא העביר את כוונתי. מה שהייתי צריך להגיד מהתחלה הוא, שאני מרגיש שהתגובה של דרורה באה מעולם מושגים מאד שונה מזה שלי; כך שכשאני קורא אותה, קטעים בה נראים לי מופרכים ממש. ואני לא רוצה להשאיר את זה כך; ברור לי שיש לה איזשהו case, אבל מבחינתי, היא לא העבירה אותו, והייתי רוצה למצות את ההזדמנות להבין את הצד השני, כדי לנסות להציג פתרון שדואג לאינטרסים של שני הצדדים, כי בסופו של דבר, אנחנו באותה סירה, וכצרכן תרבות, אני בהחלט מעוניין לתת תמריץ ליצרנים. אני חושב שהטענות שלה מצויינות, רלוונטיות, לוגיות ומשקפות מציאות. התגובה נכתבה לאחר שהיא קראה את הטקסטים על הקישור שציינתי. והיוותה התמודדות רצינית עם הטענות שהועלו באותם טקסטים. אני אביא דוגמא למה שטענתי לעיל. ואני שוב רוצה להזכיר: הטון הוא וכחני, כי, מה לעשות, אנחנו בויכוח; אבל המטרה שלי היא לא לנצח את דרורה, אלא להוציא ממנה ומכולנו טיעונים טובים יותר, מדויקים יותר וברורים יותר. אם כן, דרורה על הטענה שזכויות יוצרים אינן קניין אלא מונופול תרבותי: למעשה - 'קניין-רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על-ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול-תרבותי, אפוא להבדיל מקניין-רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. קניין רוחני אינו מונופול לחברות - הוא בראש ובראשונה נועד להגן על האומן היוצר הבודד - וזכויות קניין רוחני, בכל העולם נהוגות עד 50-70 (משתנה מארץ לארץ) עד לאחר מותו. מי אמר משהו על חברות? בן אדם פרטי לא יכול להחזיק במונופול? חוץ מזה שזכויות יוצרים יש גם לחברות, כמעט באותה מידה שיש לאמן הבודד (כי מה לעשות, כשמפיקים סרט או משחק-מחשב, היחידה שיכולה באמת לטעון שהיא שיצרה אותו היא חברה). כהערה צדדית, השימוש במונח קניין רוחני בפסקה לעיל, במקום זכויות יוצרים, הוא אי-דיוק משמעותי. אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד - 113,000 שח...כן, כן...כללתי את עלויות כלי הנגינה, עלויות האולפן, שכר עבודה של החזרות וכו...) פה אנחנו מגיעים באמת לשורש הבעייה. התפיסה המנחה את הקהילה -- ולמיטב ידיעתי, גם את כל מערכות החקיקה המערביות -- היא שכל הישג רוחני, מדעי, תרבותי, אומנותי, וכן, גם היצירה שאת כתבת, שייכים מרגע פרסומם למין האנושי כולו, ולא לאף אחד ספציפי. חוקי זכויות היוצרים מהווים התפשרות של התפיסה הזו עם טענה לפיה העושר התרבותי האנושי יגדל אם תהיה ליוצרים גם מוטיבציה כלכלית להשקיע; לכן, המדינה מוותרת, זמנית, על זכותם של כל אזרחיה לעשות שימוש ביצירה, כדי לאפשר לך להפיק ממנה רווח ולעודד אותך להשקיע בה. אבל הזכות העקרונית לא נשללת -- היא רק מושעית זמנית. גודל ההשקעה שלך ביצירה, לכן, הוא, עם כל הכבוד, החלטה כלכלית (ורגשית) שלך, ולא טיעון מוסרי על זכויות; ולכן, הוא אינו רלוונטי. אז איזו זכות יש לך להעתיק מאיפה שהוא חינם ולשמוע מוסיקה שלי מבלי שאו שהענקתי לך את הזכות הזו על ידי זה שנתתי לך מתנה דיסק, או שקנית אותו? הנה דוגמה של קוצר-ראות (שמופיעה, אגב, גם בהצעת-החוק): יכולתי להשיג את החומר -- לקנות את ההקלטות -- בלי לקנות דיסק, למשל דרך iTunes. אני אוכל -- אני מקווה בשבילך -- לשמוע חלק מהיצירות, בלי לקנות כלום, למשל ברדיו. ואם קונצרט שלך משודר בטלויזיה, מותר לי להקליט את השידור, והחוק המוצע גם לא מציע לשנות את זה (כי הוא עוסק רק במדיה דיגיטלית). [הערה מעבר להפרכה: וכל זה בגלל שכמו שאנחנו מנסים להגיד, זכויות-יוצרים אינן זכויות-יסוד מוחלטות, אלא מנגנון כלכלי שנועד לקדם מטרה אחרת, וככזה, הוא צריך להיות מידתי ולהמנע מלפגוע במטרות חשובות אחרות]. האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. חד, חלק, ופשוט, לא נכון. אם היא הייתה שלך, זכויות היוצרים לא היו פגות לעולם. היא של העולם, אבל הוא נותן לך בלעדיות עליה לתקופת-זמן מוגבלת. אם מישהו רוצה להנות ממנה - הוא צריך לשלם לי בדרך זו או אחרת. או לחכות. וכפי שאתה רואה - קניין רוחני הוא קצוב. אם אתה רוצה היום לשמוע בטהובן...אתה יכול להוריד קבצי מידי של יצירותיו חינם. לגבי הקלטות של מבצעים - כן, למבצעים מגיע לקבל שכר. אף אחד לא מתווכח על זה. השאלה היא לא אם מגיע להם שכר, אלא כמה שכר מגיע להם ועל מה; וחשוב מכך, מה מותר להקריב על מזבח זכותם לקבל את השכר הזה. ~~~ סוף ההפרכה. ולפני שאני מסיים להדגים על מה אני מדבר, עוד דוגמה אחת קיצונית למדי: למעשה - מדובר בהפרה של מונופול-תרבותי. הפרה זו עשוייה להתבצע ללא משים, ועלולה לקרות בעת יצירה של תרבות חדשה המתבססת על תרבות קיימת. הפרה זאת וודאי אינה פוגעת בגופו ונפשו של בעל-המונופול, ואפילו אין
Re: A professional Musician's View
On Sat, Aug 19, 2006, Uri Bruck wrote about A professional Musician's View: אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד - 113,000 שח...כן, כן...כללתי את עלויות כלי הנגינה, עלויות האולפן, שכר עבודה של החזרות וכו...) אז איזו זכות יש לך להעתיק מאיפה שהוא חינם ולשמוע מוסיקה שלי מבלי שאו שהענקתי לך את הזכות הזו על ידי זה שנתתי לך מתנה דיסק, או שקנית אותו? האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. אם מישהו רוצה להנות ממנה - הוא צריך לשלם לי בדרך זו או אחרת.וכפי שאתה רואה - קניין רוחני הוא קצוב. אם אתה רוצה היום לשמוע בטהובן...אתה יכול להוריד קבצי מידי של יצירותיו חינם. כל מה שכתבת הגיוני, וקשה מאוד להתווכח עם אדם על נושא שמטה-לחמו תלוי בו. אך בואי ואתן לך דוגמה שאסביר לך את הבעייתיות בנושא הקניין הרוחני. (אני לא אומר שבעייתיות משמעותה מייד שחייבים לבטל את הקניין הרוחני - אבל חשוב שנבין שיש בעיה). (אגב, אני *לא* זה שכתבתי באתר הנל, וכל התגובות הם שלי בלבד ולא קשורות לטקסט שהיה באתר, ושלא קראתי). נגעת בבעייתיות בפסקה האחרונה. הבעייתיות היא איך מפרידים בין קניין רוחני לבין תרבות. קניין רוחני הוא יצירה שאת רוצה שלמחבר (או מבצע, וכד') שלה יהיה שליטה מלאה עליהם. תרבות הם יצירות שהשליטה בהם עברה לציבור. נתת דוגמה של בטהובן, שאת רואה ביצירותיו תרבות ששייכת לכולנו, ולא קניין רוחני ששייך רק לבטהובן (או במקרה זה, יורשיו). אבל מדוע, בעצם זה כה ברור לך שייצרותיו של בטהובן שייכות לכולם וזכותיך להקליט אותו ללא תשלום תמלוגים? במקרה זה, זה די ברור: בטהובן כתב את יצירותיו לפני כ- 200 שנה, ודי הגיוני ש 200 שנה הם זמן מספיק כדי לבטל קניין רוחני ולהפוך אותם לתרבות. באמת? לא, לא בטוח שכך זה עובד. אם נסתכל על חוקי זכויות היוצרים של ארהב, נראה תופעה מאוד מאוד מדאיגה. לפני שנת 1976, זכויות יוצרים נשמרו ל 56 שנה אחרי היצירה. נשמע די הוגן. בשנת 1976 שונה החוק כך שזכויות יוצרים נשמרים ל 75 שנה. בשנת 1998, שונה שוב החוק והתקופה עלתה ל 95 שנה. המתנגדים לחוק קראו לחוק זה חוק מיקי מאוס, כי באופן די ברור הוא נועד למנוע את פקיעת זכויות היוצרים על סרטי דיסני, שהחלו להופיע בשנות העשרים. אבל אז נוצר מצב מאוד עצוב: בשנת 1814 כתבו האחים גרים את הסיפור שלגיה (והרבה אחרים). 123 שנה מאוחר יותר, בשנת 1937, דיסני קיבל סיפור זה כתרבות ועשה ממנו סרט. אבל הסרט של דיסני כבר לא נחשב תרבות אלא רכושם של יורשיו, או בעצם של תאגיד השווה מליארדים. לפי החוק הנוכחי, ייתכן שאחרי 95 שנה הסרט יחזור להיות תרבות שיוצרים חדשים יוכלו לבנות עליה, אבל הרבה יותר סביר, לפי ניסיון העבר, שזה לא ייקרה: תוקף זכויות היוצרים יוארך שוב, וסרטו של דיסני יישאר תמיד פרטי ומחוץ לתחום עבור יוצרים חדשים. כל מי שמבין תרבות - בין זה מוזיקה, ספרים, קולנוע, וכד' - מבין שלא מספיקה יצירה חדשה יש-מאין אלא יש צורך בבנייה על אלמנטים ישנים של התרבות המשותפת לכולנו. יוצרים חדשים רוצים עדיין לבצע יצירות של בטהובן, רוצים לכתוב ספרים עם דמויות של פעם (כמו כיפה אדומה, הסיפור האמתי, או סיפורים חדשים של ג'יימס בונד). זה מצב בלתי נסבל שבניגוד לעבר, חלקים הולכים וגדלים של התרבות המשותפת לכולנו בעצם אינם תרבות אלא קניין רוחני ששייך למישהו ולאחרים אסור לגעת בחלק זה של התרבות ללא רשותו. זו המשמעות של מונופול תרבותי שכותבים אחרים השתמשו בו. מבצע שמנגן את בטהובן ואז מתרעם על כך שעשרים שנה מאוחר יותר משמיעים אותו בלי לשלם לו תמלוגים חייב לשאול את עצמו: מדוע זכותו להרוויח כסף על בסיס עבודתו של בטהובן? האם ברור שאחרי עשרים שנה עדיין זכות המבצע לקבל תמלוגים אבל אחרי מאתיים שנה לא? היכן עובר הגבול? לכל אומן יש זכות בלעדית על יצירתו. מי שרוצה לנכס יצירות שיצרו אחרים ואשר לא היה לו שום חלק ביצירתן הוא המונופוליסט האמיתי. אתה רוצה לשמוע מוסיקה בלי לשלם עליה...אתה רוצה לצפות בסרט בלי לשלם עליו...אתה חושב שעצם העובדה שאתה נושם ורוצה לשמוע מוסיקה - שזה סוג מסוים של שירות - חינם מחייב אותי להפסיד כסף...אחלה...תיצר לעצמך את התרבות שאתה רוצה צרוך. איש אינו עוצר אותך. האם את מסכימה שמותר לי לנגן את פיר אליז של בטהובן בלי לשלם ליורשיו תמלוגים? האם זכותי לספר לבתי התינוקת לפני השינה את סיפור שלגיה של האחים גרים בלי לשלם ליורשיהם כסף? אם כך, את מסכימה שהזכות של היוצר על יצירתו אינה מוחלטת ואינה נמשכת לעד. לכן נותר רק לדבר עד כמה החברה מרשה ליוצר לשלוט ביצירתו, ולכמה זמן. התשובות כלל אינן ברורות מאליהן. לא נכון - חוקי זכויות היוצרים נועדו להגן על הזכויות (שכל כך קל לרמוס) של היוצרים של התרבות.שכן אם תו יוגנו זכויותיהם, והם לא יוכלו להתפרנס בכבוד מהמקצוע - יכחדו בעלי המקצוע הללו ולא יהיו מוצרי תרבות חדשים. לדעתי, את צודקת. אך המרחק בין המטרה הראשונית למצב היום, בו לרוב זכויות היוצרים שייכות לתאגידים ותאגידים אלו שולטים ביצירות גם עשרות שנים אחרי פטירת היוצר, הוא רב מאוד. לא נכון. אני מפנה אותך לעמותת עילם - שמגנה על זכויות מבצעים בארץ ותראה שכל המבצעים בארץ (אנשי המקצוע, לא החובבנים שמסמפלים לעצמם משהו שנראה להם כיצירה חדשה ובת אלמוות) ותראה שדוקא אלה הם שמעוניינים וזקוקים לחקיקה הזו. אז אנשי המקצוע הללו פשוט לא מבינים על מה הם מדברים. סליחה על הבוטות. ייתכן שהבעיה היא שהם אנשי מקצוע בנגינה ואמנויות אחרות - ולא במחשבים. חוקים חדשים בנוסח ה DMCA לא יביאו - ולא יכולים להביא - שום שיפור במניעת העתקות לא חוקיות. הדבר היחיד שהם יביאו (כפי שכבר אפשר לראות מניסיון של חמש שנים
Re: A professional Musician's View
On Sat, Aug 19, 2006, Nadav Har'El wrote about Re: A professional Musician's View: בואי ואתן לך דוגמה שאסביר לך את הבעייתיות בנושא הקניין הרוחני. (אני לא שכחתי להזכיר בעייתיות נוספת מאוד חשובה, שלפי התגובות שלך את לא מכירה בקיומה: הצורה בה זכויות יוצרים *מונעת* יצירה, במקום לעודד אותה. נתתי בדואר הקודם שלי דוגמאות היפותטיות כמו ספר חדש על ג'יימס בונד. הבעיה היא שיש המון דוגמאות לא היפותטיות. דוגמה אחת שעשתה הרבה כותרות בעיתונים הוא נסיונה - והצלחתה החלקית - של חברת דיסני למנוע מדודו גבע לפרסם ספרים שגיבורם ברווז, שמזכיר או לא מזכיר את דונלד דאק. חמישים שנה אחרי שדונלד דאק הופיע, שלושה דורות כבר גדלו על סיפוריו ולמדו לראות בבובת ברווז דמות תרבות טבעית, מתברר שבעצם זו לא תרבות, אלא קניין פרטי: רק לדיסני מותר ליצור תרבות המבוססת על דמות הברווז. אחד היוצרים הכשרוניים שקמו בארץ נפל קורבן לחוקי זכויות יוצרים שמעניקים *יותר מדי* זכויות ליוצרים. דוגמה נוספת היא היא הקושי לעשות סרטים תיעודיים. יוצרי סרטים תיעודיים מספרים שאחד הקטעים הקשים, אם לא בלתי-נסבלים, ביצירתם היא הסגת הזכויות לעשרות קטעי הוידאו, שמע, תמונה, וכד', שהם מבקשים להכניס לסרט התיעודי. בראיון שראיתי פעם (אני לא זוכר כעת כישור), סיפר יוצר סרטים תיעודיים שבהקלטה היסטורית שביקש לשלב בסרט ביוגרפי, נראית הדמות כילד במסיבת יום הולדת, כשחבריו שרים את השיר הידוע happy birthday to you. מתברר שלמרות שכולם חושבים שהשיר הנל הוא נכס תרבותי, בעצם יש למישהו את הזכויות הנל, ואותו בעל זכויות דורש סכום גדול (כמה עשרות אלפי דולרים) על הזכות לשלב בסרט את הקטע בו נראים ילדים שרים במציאות, במקרה, את השיר הנל! מכיוון שלא מדובר היה פה בסרט הוליוודי עתיר תקציב, אותו יוצר נאלץ לוותר על ההקלטה ההיסטורית החשובה, ובאופן דומה נאלץ לוותר על הרבה קטעים אחרים, ויצירתו נפגעה. שוב, אני לא אומר שאין צורך בכלל בזכויות יוצרים. בשני הדוגמאות שנתתי, היוצרים הרוויחו כסף בזכות הקיום של זכויות יוצרים. אך אני מנסה להסביר שזכויות יוצרים הם לא זכות טבעית אלא איזון שהחברה מבקשת לקבוע בין צרכי החברה וצרכי היוצר. ניתן להתווכח האם יש להזיז את האיזון הזה לכיוון של יותר זכויות ליוצר הבודד, או לכיוון של יותר זכויות לחברה. את אומרת (אך בעצם לא מסבירה מדוע) שצריך להזיז את האיזון לכיוון של *יותר* זכויות ליוצר ממה שיש לו היום. אני טוען שאם בכלל יש להזיז את האיזון, אז יש להזיזו לכיוון של *פחות* זכויות ליוצר הבודד (פחות שנות תוקף, פחות אפשרות להרחבת זכויות היוצרים בנוסח דונלד דאק נגד הברווז של דודו גבע) ויותר זכויות לחברה. -- Nadav Har'El|Saturday, Aug 19 2006, 26 Av 5766 [EMAIL PROTECTED] |- Phone +972-523-790466, ICQ 13349191 |The message above is just this http://nadav.harel.org.il |signature's way of propagating itself. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
[Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
Original Message Subject:Re: Re: A professional Musician's View] Date: Sat, 19 Aug 2006 23:52:00 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] אורי ורשימה, שלום, הדברים שנאמרים על ידי האמנית הם קשים, נוקבים, ואני מאמין שזה עושה טוב לרשימה לקבל דיעות שכאלה אל תוכה, מאנשים שאינם משוייכים לקהל הטבעי שלה. בהקשר הזה חשוב לציין, שהצעת החוק גרמה להרבה אנטגוניזם דווקא בגלל שהיא נכתבה בצורה מאוד קיצונית. למעשה, הצעת החוק לוקחת את המלצות הוועדה שדנה בנושא, ומותירה אותן כקליפה ריקה. תימצתתי את המלצות הוועדה בתוך הוויקי, עם השגות שלי (דותן מזור) על מסקנותיה. הוועדה, דרך אגב, עשתה עבודה מאוד יסודית, וניתחה את הממצאים בצורה מעמיקה: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/DMCA_committee_analyze יש בעצם 2 שאלות שעולות מהדיון הזה: 1. מהי קשת זכויות היוצרים שעליהן אנחנו מוכנים להגן, כחברה? 2. עד כמה אנחנו מוכנים לפגוע בזכויות של אנשים, כדי להגן על הזכויות של היוצרים? מדוע שמים זכויות של אנשים לחוד מזכויות יוצאים - אשר גם הם אנשים עם זכויות, לא? לעניות דעתי, הנוסח הנוכחי של החוק המוצע, מציע תהליכים שהם לא פרופורציונליים לפגיעה הקניינית שמתבצעת ברכושם של האמנים. ניתן לקרוא את הניתוח שלי של החוק המוצע, בעמוד זה: http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/DMCA_law_analyze בברכת שבוע טוב, דותן מזור -- Dotan Mazor http://www.dotanmazor.com -- Thanks, Uri http://translation.israel.net -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
[Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
Original Message
Subject:Re: Re: A professional Musician's View]
Date: Sat, 19 Aug 2006 23:55:36 +0200
From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED]
To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED]
References: [EMAIL PROTECTED]
1. getting tamlugim by taxing downloader is something that akum already
does...
this needs regulating, and the whole article was against regulating.
2. If a person downlads a track from my cd, and hence will not buy it, i am
losing money.
3. the amount of time a person had studied is rellevant to the value of his
knowledge and abilities.
- Original Message -
From: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED]
To: drora Bruck [EMAIL PROTECTED]
Sent: Saturday, August 19, 2006 10:08 PM
Subject: [Fwd: Re: A professional Musician's View]
Original Message
Subject: Re: A professional Musician's View
Date: Sat, 19 Aug 2006 22:35:10 +0300
From: E L [EMAIL PROTECTED]
To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED]
CC: discussions@hamakor.org.il
References: [EMAIL PROTECTED]
On 8/19/06, *Uri Bruck* [EMAIL PROTECTED] mailto:[EMAIL PROTECTED]
wrote:
This was written in response to some of the texts published here:
http://www.iglu.org.il/wiki/index.php/Israeli_DMCA_Law
Original Message
Subject:Re: copyright
Date: Sat, 19 Aug 2006 14:12:59 +0200
From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] mailto:[EMAIL PROTECTED]
To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] mailto:[EMAIL PROTECTED]
References: [EMAIL PROTECTED]
mailto:[EMAIL PROTECTED]
הסברים מצד מוסיקאי מקצועי:
לאחר שישבתי וקראתי את כל המסמכים באתר הויקי יש לי צורך עז כאשת מקצוע
מתחום
המוסיקה להסביר לכם מספר מושגים בסיסיים בטרם תמשיכו בדיונכם.
בראש ובראשונה
עלינולהגדיר מספר דברים ואת ההבדל בין אנשים שמוסיקה מהווה עבורם תחביב
ואנשים
שמתפרנסים ממוסיקה:
ממה מתפרנס המוסיקאי היוצר והמוסיקאי המבצע - ואני מבהירה כאן שאני
פונה לא
לאנשים שזה מקצועם השני כפי שצוין על ידי מישהו או אנשים
שכתחביב כותבים שיר
מידי פעם - אני מתכוונת לאנשים שהשקיעו למעלה מ-10 שנים (במינימום)
ללימודים
מקצועיים של המוסיקה, ומתפרנסים מביצוע בקונצרטים ובהקלטות, מנגינה או
מהלחנה.
That is not really relevant, so breatny spears is not pro? (or any other
pop star?)
I don't see how much time someone learned or not relevant.
היוצר - המלחין -
למד קומפוזיציה ותיזמור וצורות והרמוניה וקונטרפונקט שנים - ומבלה שעות
עבודה
רבות (אני מפנה אתכם לספרו של עמוס עוז 'אותו הים' אשר מתאר כיצד עובד
יוצר,
כמה שעות הוא משקיע וכו)
אחרי היצירה - באה עת השכתוב, ההגהה, אחר כך התזמור, ההקלטה באולפן -
שכוללת
תשלום לאולפן ולנגנים.
הוצאת דיסק - אפילו סינגל כיום - עלות מינימלית היא כ- 15000 שח (וזה ללא
חישוב שכר המבצעים עצמם).
Ok.
So finally have a sum of money
ברגע הזה יש מוצר...ויש משהו שניתן לסחור בו. ועל המוצר הזה יש ליוצר
קניין -
ועל תוכן המוצר יש לו קניין רוחני.
המבצע -
המבצע השקיע שנים בלימוד הכלי, השקיע בכלי עצמו, התאמן, ערך חזרות
וכו...ורק אז
מגיע לאולפן - וזקוק לכ- 10 שעות הקלטה - בממוצע לדיסק בן שעה,
ושוב...אין איש שמשלם לו שכר על זה - בינתיים הכל זה השקעה שלו...ובסוף
- לאחר
עבודה רבה - יוצא מוצר...והמוצר הזה הוא הדיסק והשכר של המבצע על עבודתו
המקצועית היא או מקניית הדיסק על ידי לקוחות או מתמלוגים ש'אקום' אוסף
בשבילנו
Ok, again, how much does one expect to earn from 15k investment?
3 times as much? that like 50k?
.
עמותת עילם - שהיא העמותה הישראלית שדואגת למבצעים דואגת לאסוף
עבורנו רישום
של המקומות בהם השמיעו יצירה שאני מנגנת בה, ומשלמים לנו משהו כמו בין
50 אג'
ל-80 אג' לדקה מוסיקה, תלוי במדיה.
Fine, no one argue about that, if someone uses the work to make money he
should pay for its use.
More than that now she'll also get money when people download her songs.
Since there are more downloaders than radio station and since it will
allow easy way for her to get tamlugim from
online radio stations, her income will increase by much.
BTW notice she didn't mention CD selling as earning, I guess it's not a
big part of it?
More than that, downloading songs give you free advertisment making you a
lot less depended on publishers and the mood of radio stations.
It gives non mainstream music a much larger crowed than it could possibly
gain now.
האם יש למישהו זכות לגנוב - ואין לי מילה אחרת לתאר את האפשרות כמעט
היחידה של
אומן לקבל שכר עבור יצירתו?
And there is a good reason why there isn't a better word in hebrew for it.
It's because the idea is a modern invetion of money thirsty people.
I think the honorable lady did not see the suggestion to gain tamlugim by
taxing downloaders
I wonder what she will think about it.
Ely
--
Thanks,
Uri
http://translation.israel.net
--
Thanks,
Uri
http://translation.israel.net
-
To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
[Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
Original Message Subject:Re: Re: A professional Musician's View] Date: Sun, 20 Aug 2006 00:15:32 +0200 From: Drora Bruck [EMAIL PROTECTED] To: Uri Bruck [EMAIL PROTECTED] References: [EMAIL PROTECTED] כן, כי אין ברירה אחרת, אבל שוב, הניסוח שלי היה רע ולא העביר את כוונתי. מה שהייתי צריך להגיד מהתחלה הוא, שאני מרגיש שהתגובה של דרורה באה מעולם מושגים מאד שונה מזה שלי; כך שכשאני קורא אותה, קטעים בה נראים לי מופרכים ממש. ואני לא רוצה להשאיר את זה כך; ברור לי שיש לה איזשהו case, אבל מבחינתי, היא לא העבירה אותו, והייתי רוצה למצות את ההזדמנות להבין את הצד השני, כדי לנסות להציג פתרון שדואג לאינטרסים של שני הצדדים, כי בסופו של דבר, אנחנו באותה סירה, וכצרכן תרבות, אני בהחלט מעוניין לתת תמריץ ליצרנים. העניין תמריץ ליצרנים...הבה נדבר על משהו שקל להבין. מכונית חדשה היא גם סוג של יצירה שמסייעת למין האנושי. האם כשמישהו מייצר מכונית חדשה אתה מצפה שיהפוך אותה לנחלת הכלל? לא, ברור שלא...כי פה העניין על דבר מוחשי - אין ברירה אלא לשלם - ועל דבר שהוא לכאורה לא מוחשי אתם לא חשים צוך לשלם. אני לא חושבת שליצירה כלשהיא או שיצירה כלשהיא היא של האנושות. אם כך, לך למוזיאון תל אביב, הורד ציור מהקיר וקח אותו אליך למספר ימים - כי הוא גם שלך... למעשה - 'קניין-רוחני' איננו קניין ואינו רוחני. מדובר במונופול מוגבל שניתן על-ידי המדינה. לא רכוש שמוענק למישהו, אלא זכות שנמנעת מכל שאר הציבור. זהו מונופול על הפצה של חלק מהתרבות האנושית. מונופול-תרבותי, אפוא להבדיל מקניין-רוחני, הוא דבר שיש לקצוב בזהירות, ולהגביל ככל הניתן. פה הטעות הגדולה..הזכות הטבעית היא של היוצר...המדינה באה להגן על הזכו ת הזו. . קניין רוחני אינו מונופול לחברות - הוא בראש ובראשונה נועד להגן על האומן היוצר הבודד - וזכויות קניין רוחני, בכל העולם נהוגות עד 50-70 (משתנה מארץ לארץ) עד לאחר מותו. מי אמר משהו על חברות? בן אדם פרטי לא יכול להחזיק במונופול? חוץ מזה שזכויות יוצרים יש גם לחברות, כמעט באותה מידה שיש לאמן הבודד (כי מה לעשות, כשמפיקים סרט או משחק-מחשב, היחידה שיכולה באמת לטעון שהיא שיצרה אותו היא חברה). כהערה צדדית, השימוש במונח קניין רוחני בפסקה לעיל, במקום זכויות יוצרים, הוא אי-דיוק משמעותי. אתה מדבר על זכות שנמנעת משאר הציבור. איזו זכות יש לך, למשל, אם יורשה לי לשאול, על יצירה שאני כתבתי, השקעתי בה זמן וכסף, שכרתי אולפן, הקלטתי נגנים, ערכתי והשקעתי בה...ועכשי אני נותנת לך למשל את המחיר האמיתי של הדיסק שאני מוציאה בדצמבר הקרוב - כולל שעות עבוד - 113,000 שח...כן, כן...כללתי את עלויות כלי הנגינה, עלויות האולפן, שכר עבודה של החזרות וכו...) פה אנחנו מגיעים באמת לשורש הבעייה. התפיסה המנחה את הקהילה -- ולמיטב ידיעתי, גם את כל מערכות החקיקה המערביות -- היא שכל הישג רוחני, מדעי, תרבותי, אומנותי, וכן, גם היצירה שאת כתבת, שייכים מרגע פרסומם למין האנושי כולו, ולא לאף אחד ספציפי. חוקי זכויות היוצרים מהווים התפשרות של התפיסה הזו עם טענה לפיה העושר התרבותי האנושי יגדל אם תהיה ליוצרים גם מוטיבציה כלכלית להשקיע; לכן, המדינה מוותרת, זמנית, על זכותם של כל אזרחיה לעשות שימוש ביצירה, כדי לאפשר לך להפיק ממנה רווח ולעודד אותך להשקיע בה. אבל הזכות העקרונית לא נשללת -- היא רק מושעית זמנית. מה זאת אומרת שיצירה שלי שייכת למין האנושי? ואם אני לא רוצה? ואם אני לא רוצה שיצירה שלי תהיה נחלת הכלל? אלא רק נחלתו של מישהו שקונה אותה? אני לא מעוניינת שהמוסיקה שלי תסתובב חופשית. ולכן אין זכות לאיש להעתיקה, אלא אם כן קיבל רשות מפורשת ממני. גודל ההשקעה שלך ביצירה, לכן, הוא, עם כל הכבוד, החלטה כלכלית (ורגשית) שלך, ולא טיעון מוסרי על זכויות; ולכן, הוא אינו רלוונטי. הוא רלוונטי לחלוטין ברגע שאין לי שום יומרה להוסיף מימד לתרבות האנושית הכללית, אלא אני עושה את עבודתי. ועל עבודתי אני רוצה תשלום. אז איזו זכות יש לך להעתיק מאיפה שהוא חינם ולשמוע מוסיקה שלי מבלי שאו שהענקתי לך את הזכות הזו על ידי זה שנתתי לך מתנה דיסק, או שקנית אותו? הנה דוגמה של קוצר-ראות (שמופיעה, אגב, גם בהצעת-החוק): יכולתי להשיג את החומר -- לקנות את ההקלטות -- בלי לקנות דיסק, למשל דרך iTunes. אני אוכל -- אני מקווה בשבילך -- לשמוע חלק מהיצירות, בלי לקנות כלום, למשל ברדיו. ואם קונצרט שלך משודר בטלויזיה, מותר לי להקליט את השידור, והחוק המוצע גם לא מציע לשנות את זה (כי הוא עוסק רק במדיה דיגיטלית). נכון, ניתן להקליט אותי מהרדיו...אבל לכן הרדיו משלם לי תמלוגים על כל השמעה, ויחסית - תמלוגים גבוהים. (אותו עניין שספריות משלמות למולים) מותר לך לנקליט את השידור לצרכים פרטיים שלך . [הערה מעבר להפרכה: וכל זה בגלל שכמו שאנחנו מנסים להגיד, זכויות-יוצרים אינן זכויות-יסוד מוחלטות, אלא מנגנון כלכלי שנועד לקדם מטרה אחרת, וככזה, הוא צריך להיות מידתי ולהמנע מלפגוע במטרות חשובות אחרות]. האם היצירה שלי היא של העולם? לא, היא שלי בלבד. חד, חלק, ופשוט, לא נכון. אם היא הייתה שלך, זכויות היוצרים לא היו פגות לעולם. היא של העולם, אבל הוא נותן לך בלעדיות עליה לתקופת-זמן מוגבלת. זכויות היוצרים הם שלי כל עוד אני חיה ומתפרנסת מהם וכל עוד יורשי (מדרגה ראשונה-שנייה) יכולים להתפרנס מהם. אם מישהו רוצה להנות ממנה - הוא צריך לשלם לי בדרך זו או אחרת. או לחכות. וכפי שאתה רואה - קניין רוחני הוא קצוב. אם אתה רוצה היום לשמוע בטהובן...אתה יכול להוריד קבצי מידי של יצירותיו חינם. לגבי הקלטות של מבצעים - כן, למבצעים מגיע לקבל שכר. אף אחד לא מתווכח על זה. השאלה היא לא אם מגיע להם שכר, אלא כמה שכר מגיע להם ועל מה; וחשוב מכך, מה מותר להקריב על
Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
On Sun, 20 Aug 2006, Uri Bruck wrote: מה זאת אומרת שיצירה שלי שייכת למין האנושי? ואם אני לא רוצה? ואם אני לא רוצה שיצירה שלי תהיה נחלת הכלל? אלא רק נחלתו של מישהו שקונה אותה? אני לא מעוניינת שהמוסיקה שלי תסתובב חופשית. ולכן אין זכות לאיש להעתיקה, אלא אם כן קיבל רשות מפורשת ממני. היצירה שלך שייכת לך זה נכון. את יכולה לשמור אותה לעצמך ולאיש לא תהיה זכות לגעת בה. אבל - ולזה אבל גדול - ברגע שאת מכרת את היצירה שלך, היא כבר לא שלך. אם את מייצרת מכונית ומוכרת אותה, אין לך שום רשות להגיד למי שקנה ממך את המכונית מה לעשות איתה. מותר לו להכנס איתה בקיר, מותר לו למכור אותה, ומותר לו לעשות ככל העולה על רוחו במה שמכרת לו. אם רוצה לתת למישהו זכות שימוש מוגבלת ביצירה שלך, אז את לא יכולה למכור לו אותה, את חייבת להחתים אותו על חוזה, והוא גם חייב להסכים לזה. כמו שכמשכירים רכב אז יש חוזה שמגדיר בדיוק מה מותר לשוכר לעשות עם הרכב. מדוע מגיע לך למכור את אותה מכונית שוב ושוב? את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - או שאת מוכרת את היצירה - ואז היא כבר לא שלך ואחרים יכולים לעשות בה שימוש, או שאת שומרת אותה לעצמך ואז אין לך מה לצפות לרווח ממנה, או שאת משכירה אותה בתנאים מגבילים - ואז צריך חוזה והשוכר צריך להסכים לתנאים. אין ספק שלאמנים מגיע להרוויח מיצירתם, אם הם רוצים בזה. כמו שחוקי זכויות היוצרים מתקדמים היום, אם דיסני היה חי לפני כמה מאות שנים, גם מוצאט ובטהובן היו מוגנים בזכויות יוצרים. מה ההגיון בלשלם תמלוגים לאחר שהיוצר, זה שאנו מנסים להגן על זכויותיו כבר מת? כמה כסף כבר ניתן לעשות ברוב הגדול של המקרים מיצירות של אמנים שמתו לפני 70 שנה? למה זכויות היוצרים צריכות להנתן אוטומטית, כאשר רוב רובו של החומר המיוצר, לא נועד למטרות רווח? האם מטה לחמך ייפגע אם זכויות היוצרים יחייבו רישום וינתנו לתקופה מוגבלת של (נניח) 20 שנה? אלון -- This message was sent by Alon Altman ([EMAIL PROTECTED]) ICQ:1366540 GPG public key at http://8ln.org/pubkey.txt Key fingerprint = A670 6C81 19D3 3773 3627 DE14 B44A 50A3 FE06 7F24 -- -=[ Random Fortune ]=- untold wealth, n.: What you left out on April 15th. - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
Re: [Fwd: Re: Re: A professional Musician's View]]
Alon Altman wrote: On Sun, 20 Aug 2006, Uri Bruck wrote: מה זאת אומרת שיצירה שלי שייכת למין האנושי? ואם אני לא רוצה? ואם אני לא רוצה שיצירה שלי תהיה נחלת הכלל? אלא רק נחלתו של מישהו שקונה אותה? אני לא מעוניינת שהמוסיקה שלי תסתובב חופשית. ולכן אין זכות לאיש להעתיקה, אלא אם כן קיבל רשות מפורשת ממני. היצירה שלך שייכת לך זה נכון. את יכולה לשמור אותה לעצמך ולאיש לא תהיה זכות לגעת בה. אבל - ולזה אבל גדול - ברגע שאת מכרת את היצירה שלך, היא כבר לא שלך. אם את מייצרת מכונית ומוכרת אותה, אין לך שום רשות להגיד למי שקנה ממך את המכונית מה לעשות איתה. מותר לו להכנס איתה בקיר, מותר לו למכור אותה, ומותר לו לעשות ככל העולה על רוחו במה שמכרת לו. אם רוצה לתת למישהו זכות שימוש מוגבלת ביצירה שלך, אז את לא יכולה למכור לו אותה, את חייבת להחתים אותו על חוזה, והוא גם חייב להסכים לזה. כמו שכמשכירים רכב אז יש חוזה שמגדיר בדיוק מה מותר לשוכר לעשות עם הרכב. מדוע מגיע לך למכור את אותה מכונית שוב ושוב? את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - או שאת מוכרת את היצירה - ואז היא כבר לא שלך ואחרים יכולים לעשות בה שימוש, או שאת שומרת אותה לעצמך ואז אין לך מה לצפות לרווח ממנה, או שאת משכירה אותה בתנאים מגבילים - ואז צריך חוזה והשוכר צריך להסכים לתנאים. אלון , פעם הבאה שאתה קונה תקליטור, קרא מה שכתוב עליו. החוזה כבר כתוב שם. כשאתה בה לקונצרט, אתה לא קונה את היצירות שהושמעו שם. אין ספק שלאמנים מגיע להרוויח מיצירתם, אם הם רוצים בזה. כמו שחוקי זכויות היוצרים מתקדמים היום, אם דיסני היה חי לפני כמה מאות שנים, גם מוצאט ובטהובן היו מוגנים בזכויות יוצרים. מה ההגיון בלשלם תמלוגים לאחר שהיוצר, זה שאנו מנסים להגן על זכויותיו כבר מת? כמה כסף כבר ניתן לעשות ברוב הגדול של המקרים מיצירות של אמנים שמתו לפני 70 שנה? למה זכויות היוצרים צריכות להנתן אוטומטית, כאשר רוב רובו של החומר המיוצר, לא נועד למטרות רווח? האם מטה לחמך ייפגע אם זכויות היוצרים יחייבו רישום וינתנו לתקופה מוגבלת של (נניח) 20 שנה? אלון -- Thanks, Uri http://translation.israel.net - To unsubscribe, e-mail: [EMAIL PROTECTED] For additional commands, e-mail: [EMAIL PROTECTED]
